"ואלה תולדת אהרן ומשה ביום דבר ה' את משה בהר סיני. ואלה שמות בני אהרן הבכור נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר. אלה שמות בני אהרן הכהנים המשחים אשר מלא ידם לכהן. וימת נדב ואביהוא לפני ה' בהקרבם אש זרה לפני ה' במדבר סיני ובנים לא היו להם ויכהן אלעזר ואיתמר על פני אהרן אביהם" (במדבר ג,א-ד). (ראה 'בארץ לא זרועה', 'המלמד תורה – כאילו ילדו', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א). 'אמר רבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן: כל המלמד בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו, שנאמר (במדבר ג, א) "ואלה תולדות אהרן ומשה", וכתיב "ואלה שמות בני אהרן", לומר לך: אהרן ילד ומשה לימד לפיכך נקראו על שמו' (סנהדרין יט,ב). 'תולדות אהרן ומשה - ומפרש בתריה בני אהרן ולא הוזכרו בני משה שם' (רש"י). ברש"י על הפס' יש תוספת הסבר, לאחר שמביא את דברי הגמ' מוסיף: '"ביום דבר ה' את משה" – נעשו אלו התולדות שלו, שלמדן מה שלמד מפי הגבורה', שזה מסביר את הנאמר קודם, כיצד למדו לקשר זאת ללימוד תורה (שלמדו שהסיבה שהובא משה אע"פ שלא נאמרו תולדותיו, זה בשל שבני אהרן הם כעין תולדותיו, בשל שלימדם תורה שנתנה מסיני, שלכן ממשיכה התורה ומקשרת לסיני) [מקורו של רש”י הוא במדרש אגדה (בובר) על הפס']. בפשטות נקרא כאילו ילדו בשל שמביא לו חיים, שהתורה היא חיים: "כי חיים הם למצאיהם ולכל בשרו מרפא" (משלי ד,כב), שמרפא את הנפש והגוף: '"כי חיים הם למוצאיהם", להמוצא אותם, שהוא האיש שנעשו דברי התורה והחכמה קנין לו, הם חיים שהוא חיי הנפש, וגם הם "מרפא לכל בשרו", שהוא הגוף, בענין שהם חיי הנפש והגוף, וגם למי שנתקלקלו סדריו ויחלה, הם מרפא, ולא כרפואת הסמים שכל אבר צריך לרפאות סם מיוחד, כי הסם התוריי מועיל לכל אבר ולכל מיני חולאים' (מלבי"ם). לכן יש בזה כעין אביו שילדו, שהביאו לעולם בגוף עם נפש, שכך גם המלמדו מביא לו חיזוק קיום לגוף ולנפש; ובלי זה יש חסרון לגוף ולנפש בהיותה קצת מנותקת מהקב”ה. לכן נאמר עם הקשר לקבלת התורה בסיני, ששם נקבע העולם: 'דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב (בראשית א, לא) "ויהי ערב ויהי בקר יום הששי", ה' יתירה למה לי? מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין, ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו' (שבת פח,א). שכך מרמז על לימוד תורה לאדם, שכאשר מלמדו תורה הוא מלמד אדם שכבר קיים בעולם, כעין העולם שכבר היה קיים במתן תורה, אלא שכמו שהעולם הותנה בקבלת התורה, כך קיומו של האדם (בגופו ונפשו) מותנה בקבלת התורה שילמד, וכאשר ילמד הוא יביא לעצמו את כח קיומו, כמו שנעשה לעולם בקבלת התורה. אבל לא רק שבריחוק מהקב"ה ותורתו יש חסרון באדם, שחסר בכח קיומו בעולם, אלא גם בלי לדעת תורה לא ידע כיצד צריך להתנהג וממילא יחטא ויתקיים בו שהחטא ממית; אולי זהו רמוז בסיפור: 'ת"ר: מעשה במקום אחד שהיה ערוד והיה מזיק את הבריות. באו והודיעו לו לר' חנינא בן דוסא. אמר להם: הראו לי את חורו. הראוהו את חורו. נתן עקבו על פי החור, יצא ונשכו, ומת אותו ערוד. נטלו על כתפו והביאו לבית המדרש, אמר להם: ראו בני, אין ערוד ממית אלא החטא ממית. באותה שעה אמרו: אוי לו לאדם שפגע בו ערוד, ואוי לו לערוד שפגע בו ר' חנינא בן דוסא' (ברכות לג,א). לכאורה כיון שמדובר על מקום שהיה הערוד מזיק, למה נאמר שהביאו לביהמ"ד, הרי היה צריך להראות זאת לאנשי המקום? בפשטות אולי זה היה בדרך ולכן לא היה למי להראות אלא לתלמידי ביהמ”ד. אולם אפשר שהביא במיוחד לביהמ"ד ללמדם שמה שממית זה החטא, כמו שאמר להם, ולכן הביא זאת לביהמ"ד לומר להם מתוך זה להתחזק בלימוד, שכך ינצלו מהחטא שממית, שע"י התורה שלומדים בביהמ"ד ניצלים מהחטא: 'ת"ר: (דברים יא, יח) "ושמתם" – סם תם; נמשלה תורה כסם חיים … כך הקב"ה אמר להם לישראל: בני, בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין. ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו, שנאמר (בראשית ד, ז) "הלא אם תטיב שאת", ואם אין אתם עוסקין בתורה אתם נמסרים בידו, שנא' "לפתח חטאת רובץ" … תנא דבי ר' ישמעאל: בני, אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש. אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא מתפוצץ, שנאמר (ירמיהו כג, כט) "הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע". אם אבן הוא נימוח, שנאמר (ישעיהו נה, א) "הוי כל צמא לכו למים”, ואומר (איוב יד, יט) "אבנים שחקו מים"' (קידושין ל,ב). לכן ממשיכה התורה כאן ששני בני אהרן מתו בהקריבם אש זרה, שחטאו; ואילו אלעזר ואתמר כיהנו בפני אביהם, כעין רמז שבגילוי אב יש עשיה כראוי, שמקיימים כראוי את מצוות ה' ולא חוטאים, וכן דבקים בקב"ה (שזהו שכהנו בעבודת ה', שזה חיבור לקב"ה), שזה קשור לגילוי אב, שזהו גם גילוי תורה (שהרב נקרא אב); שע"י התורה מביא לדבקות בה' ולאי חטא ובכך מביא חיים, ולכן המלמד את בן חברו תורה כאילו ילדו. אולי אפשר גם שהמלמד בן חברו תורה כאילו ילדו, מרמז שזהו כמו בן שממשיך את אביו בעולם, שכך גם המלמד תורה לאדם אחר הוא נעשה קשור לתורתו, ובכך ממשיך אותו בעולם, ע"י שממשיך את תורתו שתחול בעולם; ובזה גם ממשיך את תיקונו בעולם, שהתגלה דרך התיקון שגילה בתורתו שממשיכה לעולם את גילוי ה' שבתורה. לכן זה קשור למשה ומתן תורה, שמשה הוריד את התורה, ובני אהרן למדו והמשיכו את גילוי תורת משה, שהם מלמדים לבנ"י תורה: “כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו" וגו' (מלאכי ב,ז), ויש בזה גילוי של תיקון כמו שהעולם נעשה מתוקן במתן תורה (עד שחטאו בעגל; ע"ז ה,א). והנה המפקד שנערך כאן היה לקראת ביאתם לארץ, כדי שידעו כמות הלוחמים לכיבוש הארץ (רשב"ם במדבר א,ב. רמב"ן שם,מה) לכן זה מרמז גם לעניין לימוד התורה שנרמז כאן (בהקשר למפקד שנערך), שיש קשר לא”י (אמנם אצל הלוים זה לא היה בשביל כיבוש הארץ, שלא נמנו עם שאר בנ"י, אבל עדיין עריכת המפקד בכללי היה בשל ההכנה לכניסה לארץ, שלכן מנו את ישראל ומימילא גם אותם; וכן הפס' כאן נאמר מיד בסוף מפקד בנ"י, כך שסמוך לו ולכן מרמז מזה על זה; ובפרט שנאמר "ואלה" עם וו' החיבור למקודם, לחברם). שבא"י התורה שלמה יותר ('"וזהב הארץ ההיא טוב”, מלמד שאין תורה כתורת א"י ולא חכמה כחכמת א"י. "שם הבדולח ואבן השוהם" וגו', מקרא משנה ותלמוד ותוספתא ואגדה' [ב”ר טז,ד]), ולכן גם החיות שמביאה לעולם היא גדולה יותר. אולי כרמז לזה, שמובא בספרי: '"לבניך" – אלו תלמידיך. וכן אתה מוצא בכל מקום שהתלמידים קרויים בנים, שנאמר "בנים אתם לה' אלקיכם", ואומר (מלכים ב ב) "ויצאו בני הנביאים", וכי בני הנביאים היו? והלא תלמידים היו! - אלא מכאן לתלמידים שהם קרוים בנים. וכן אתה מוצא בחזקיהו מלך יהודה, שלימד כל התורה כולה לישראל, וקראם בנים, שנאמר (דברי הימים ב כט) "בני עתה אל תשולו". וכשם שהתלמידים קרוים בנים כך הרב קרוי אב, שנאמר (מלכים ב ב) "ואלישע רואה, והוא מצעק: אבי אבי רכב ישראל ופרשיו! ולא ראהו עוד". ואומר (מלכים ב יג) "ואלישע חלה את חוליו אשר ימות בו, ויבוא אליו מלך ישראל, ויבך ויפל על פניו, ויאמר אבי אבי"' (ספרי; דברים ו,ז). שלא במקרה הובא מנביא וממלך גילוי של אב ובן בלימוד תורה, אלא זה בא לרמז על הגילוי של א"י שיש בה מעלה גדולה יותר ולכן בו זה מתגלה במיוחד; שמלך זה דווקא כשישראל בארץ שאז יש עליהם מלכות ישראל, וכן הנבואה קשורה לארץ (מו"ק כה,א). הדרש הוא שהמלמד תורה לבן חברו כאילו ילדו, אבל בפשט מסבירים המפרשים שמה שנאמר כאן תולדות משה הכוונה על מה שנאמר בהמשך בלוים: "ולקהת משפחת העמרמי" (מדרש אגדה [בובר], רשב"ם, רמב"ן, ר"י בכור שור), כיון שמעמרם יצאו רק אהרן ומשה, וממילא כיון שבני אהרן הם הכהנים אז מה שנאמר משפחת העמרמי זה רק בני משה; אולי לפי זה נאמר כאן משה כדי לתת לו כבוד, כמו שאומר המדרש: '"וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן וּמשֶׁה" (במדבר ג, א), וַהֲרֵי תּוֹלְדוֹתָיו שֶׁל משֶׁה לֹא נִתְבְּעוּ כָּאן, וְלָמָּה נֶאֱמַר "תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן וּמשֶׁה”? בִּשְׁבִיל כְּבוֹדוֹ שֶׁל משֶׁה שֶׁלֹא לְמַעֵט אֶת כְּבוֹדוֹ' (במדבר רבה ב,כב). שאולי היה חשוב להביא כאן את שמו של משה בשביל כבודו, כיון שבניו לא היו ת"ח ולכן לא נאמרו בנפרד משאר שבט לוי בשביל כבודם כמו בני אהרן, אלא נאמרו יחד עם שאר הלוים; ממילא מתגלה כאן שבניו אינם ת"ח, וזה מעלה את הסיבות שמובאות בגמ': 'ומפני מה אין מצויין ת"ח לצאת ת"ח מבניהן? אמר רב יוסף: שלא יאמרו תורה ירושה היא להם. רב ששת בריה דרב אידי אומר: כדי שלא יתגדרו על הצבור. מר זוטרא אומר: מפני שהן מתגברין על הצבור. רב אשי אומר: משום דקרו לאינשי חמרי. רבינא אומר: שאין מברכין בתורה תחלה' (נדרים פא,א). לכן מודגש כבודו של משה כאן, לומר שאצלו לא היה פגם במעשיו או מחשבתו, אלא הטעם הוא כרב יוסף, שמשה הוא מוסר התורה, ולכן יכלו בנ"י לחשוב שהתורה שייכת דווקא לו ולבניו במיוחד, 'תורה ירושה היא להם', ולכן ימנעו ישראל מללמוד תורה כראוי ('שלא יהו אומרים בני אדם: תורה ירישה היא להם, ואין אנו נזקקין ללמוד תורה' [ריב"ן]), לכן נעשה שבניו לא יהיו ת"ח. לכן מובא קשר לסיני ("ביום דבר ה' את משה בהר סיני") להדגיש שמשה הוא זה שהוריד את התורה מסיני, ולכן זה יכל להביא לידי כך שבנ"י ימנעו מללמוד תורה כי יאמרו שזה ניתן למשה ובניו (והרי אף הכהנים קשורים במיוחד ללימוד התורה, כך שיוצא שזה קשור במיוחד למשפחתו), לכן בניו לא נעשו ת"ח, וזהו הטעם שלא מובאים כאן כי אין בהם חשיבות, אבל כן הובא משה, בשביל כבודו, לומר שהוא כן חשוב, שהוא היה שלם במעשיו, ובניו אינם ת"ח לא בגלל פגם במעשיו אלא מצד קבלתו את התורה.