פרשת אמור - הקדושה והכבוד למי?

מאת: אהובה קליין ©

פרשת אמור פותחת  בקדושת הכוהנים ובכבודם וכן מתארת לנו את קדושת השבת והמועדים:

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל ־מֹשֶׁה, אֱמֹר אֶל ־הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן; וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, לְנֶפֶשׁ לֹא ־יִטַּמָּא בְּעַמָּיו".[ויקרא ,כ"א, א']

בהמשך נאמר:

"קְדֹשִׁים יִהְיוּ, לֵאלֹוהֵיהֶם, וְלֹא יְחַלְּלוּ, שֵׁם אֱלֹהֵיהֶם:  כִּי אֶת ־אִשֵּׁי יְהוָה לֶחֶם אֱלֹוהֵיהֶם, הֵם מַקְרִיבִם--וְהָיוּ קֹדֶשׁ" [להלן, ויקרא, כ"א, ו]

בהמשך הפרשה התורה מתארת את קדושת השבת והמועדים:

ַ"ויְדַבֵּר יְהוָה, אֶל־ מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, מוֹעֲדֵי יְהוָה, אֲשֶׁר־ תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ--אֵלֶּה הֵם, מוֹעֲדָי.  שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא ־קֹדֶשׁ, כָּל ־מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ:  שַׁבָּת הִוא לַיהוָה, בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם". [להלן, כ"ג, א'- ד']

ציורי תנ"ך/ מועדי ישראל ושבת/ ציירה: אהובה קליין (c)

* כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה (c)

השאלות הן:

א] מה הקשר בין  הכוהנים לתלמידי החכמים?

ב] מה תורמת השבת לעם ישראל?

תשובות.

הכוהנים ותלמידי החכמים  - הקשר ביניהם.

בפרשה זו הכוהנים מקבלים אזהרה מאלוקים: לא להיטמא - לא יקרחו  קורחה בראשם- עליהם להיות קדושים-  היות והם מובדלים מהעם למטרה- להיות עבדי ה' –תחילה במשכן. ומאוחר יותר  במקדש.

לכן כל העם היו מצווים  לכבד  את הכוהנים גם להעלותם ראשונים- לקריאה בתורה.

היו דואגים לפרנסתם - נותנים להם : תרומות ומעשרות וכן כ"ד מתנות כהונה וגם ראשית הגז ופדיון  הבן  וכו'.

בדומה לכך, יש לכבד  תלמידי חכמים-אשר יושבים בבתי מדרש ולומדים תורה. על מנת לקיים את רצון ה'  ולהתמסר למען התורה- וכדי להעביר גם לעם את התורה  והמצוות לכל עם ישראל כדי שתתקיים התורה בתוך העם  ולמען לעשות רצון ה'. הם צבא ה' אשר עומדים  על המשמר לקיים את התורה והמצוות- וכשם שחייבים בכבוד הכוהנים ופרנסתם  כך חייבים  לסייע לתלמידי החכמים- בתוקף היותם עבדי ה' ושליחיו.

הרמב"ם כותב: [הלכות שמיטה ויובל פ"ג]: " לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו , מפני שהובדל לעבוד את ה' – לשרתו ולהורות דרכיו הישרים, ומשפטיו הצדיקים לרבים שנאמר: " יורו משפטיך ליעקב ותורתך  לישראל" לפיכך  הובדל מדרכי העולם, לא עורכין מלחמה כשאר ישראל, ולא נוחלין ולא  זוכין לעצמו בכוח גופו,

אלא הם חיל ה' שנאמר: ברוך ה' חילו, והוא ברוך הוא זוכה להם שנאמר: אני חלקך ונחלתך"

מדברי הרמב"ם ניתן להבין שכל הצדיקים שמתרכזים בקודש הקודשים  ומתנתקים מהעולם הגשמי והחומרי וכל חכם כזה-  שה' הוא חלקו לעד- יזכה בעולם זה  לגמול כדרך שזכו הכוהנים והלוויים ועל כך אומר דוד המלך:

"יְהוָה מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי."[ תהלים ט"ז, ה']

לפיכך, יש לנהוג כבוד בתלמידי חכמים המלמדים ומפיצים תורה לעם ישראל ויש להיזהר שלא  לפגוע בכבודם.

על כך  נאמר: "רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ אוֹמֵר: יְהִי כְּבוֹד.....וּמוֹרָא רַבְּךָ, כְּמוֹרָא שָׁמַיִם"[מסכת אבות [ד', י"ב]

מדגיש  הרמב"ם: "צריך לכבד את האיש החכם ולהחשיבו במעלה מפני שהוא נושא הקבלה"  ישנה חשיבות גדולה לתורה- כי ללא תורה- לא יכול  העולם  להתקיים!

תרומתה וחשיבותה של השבת  לישראל.

נאמר על השבת:

"שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא־ קֹדֶשׁ, כָּל־ מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ": 

השבת-  היא כעין הקדמה למועדים לפי שאמרו חז"ל:

"אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלין" [מסכת שבת קי"ח]

הגאון מוילנא – עונה על שאלה הנשאלת: מדוע פתחה הפרשה במועדים ומיד עברה לנושא השבת?

תשובתו: שהכתוב מתכוון  גם למועדים – לפי  ששישה  ימים טובים- הם לפי התורה: שמותר להכין בהם  מלאכת אוכל נפש והם:

[הראשון והשביעי] של פסח, שהם שני ימים,

יום אחד של חג שבועות ,יום אחד של ראש השנה ושני ימים של סוכות [ראשון ושמיני] לכן קבעה התורה כלל לגבי כל המועדים המוזכרים בפרשה: "ששת ימים תעשה מלאכה" הכוונה שבששת ימי המועדים- מותר לעשות מלאכה לצורך אוכל  נפש- אבל ביום השביעי זה של המועדים שהוא יום הכיפורים- אסור לעשות בו מלאכה אפילו לצורך  אוכל נפש,- כי הוא שבת שבתון. [שם משמעון ,בשם: הגר"א]

"הנתיבות שלום" מביא את דברי רש"י על השבת:

השואל מה עניין שבת אצל המועדות? מכאן לומדים: שכל המחלל את המועדות מעליו עליו כאילו חילל את השבתות וכל המקיים את המועדות מעלין עליו כאילו מקיים את השבתות.

"בעל הטורים" שם את הדגש על חשיבות השבת:

"........ "מִקְרָא־קֹדֶשׁ, "- בגימטרייא - "משתה"-  ההסבר : במה מקדשים את השבת?

תשובה: במאכל, ובמשתה ובכסות נקיה.

באמת כיום כאשר יהודי הולך ברחוב בשבת במקום מגוריו, או באזור אחר בארץ ורואה אנשים הלבושים בבגדי חול - ישר מבין שהם לא מכבדים את  יום השבת.

השבת היא: אות –היינו - סימן בין ה' לעם ישראל.

ה"חפץ חיים" ממחיש מסר חשוב זה באמצעות משל: תארו- אדם שיש לו חנות - או, עסק מסחרי על הדלת כתוב: שלט  המציין –את שם העסק: כגון: בגדי  תינוקות. או משחקים, אך ברגע שהוא מסיר את השלט הכול מבינים שהוא עזב את המקום.

הנמשל: השבת היא: האות - השלט המעיד על היהודי שהוא קשור לתורה. מאותו רגע שהוא "מסיר את השלט" כאשר יום השבת  הופך אצלו סתם יום של חול, היום השביעי בשבוע- כך הוא מנתק את עצמו מהשבת.

על פי "ספר החינוך": משורשי מצווה זו: שנהיה פנויים מעסקינו לכבוד היום –הקדוש- כדי לקבוע בנפשותינו אמונת חידוש  העולם, שהיא חבל המושכת כל יסודי הדת ונזכור: ביום אחר בכל שבוע ושבוע שהעולם נברא בששה ימים... כשישבתו  בני אדם כולם ביום אחד בשבוע, וישאל כל שואל: "על מה ולמה מנוחה זאת? ויהיה המענה: כי ששת ימים עשה ה'..." יתחזק כל אחד באמונה אמתית  בבורא עולם ..."

מכאן המסקנה: כי כל יהודי  השומר  שבת הוא מאמין בה'- שהוא בורא עולם ומנהיגו הבלעדי!

נאמר בתורה:

"שָׁמוֹר אֶת ־יוֹם הַשַּׁבָּת, לְקַדְּשׁוֹ, כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.  שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד, וְעָשִׂיתָ כָּל ־מְלַאכְתֶּךָ.  וְיוֹם, הַשְּׁבִיעִי--שַׁבָּת, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ:  לֹא תַעֲשֶׂה כָל־ מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ־ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ־ וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל־ בְּהֶמְתֶּךָ, וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ--לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ, כָּמוֹךָ.  וְזָכַרְתָּ, כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיֹּצִאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה; עַל־כֵּן, צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לַעֲשׂוֹת, אֶת־יוֹם הַשַּׁבָּת". [דברים, רק ה', י"א- ט"ו]

על פי פסוקים אלה: יום השבת הוא יום מנוחה כללי לאדם בן חורין, לעבדים וגם לבעלי חיים.

ועל כך גם ה' נותן לנו דוגמא אישית - שהוא נח בעצמו ביום זה כנאמר:

"כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ יְהוָה אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהו". [שמות, כ', י']

לסיכום, לאור הנאמר לעיל: עם ישראל נחשב לעם - נבחר ה' וקדוש שתפקידו להאיר לגויים ! ויפים וחשובים דברי  ישעיהו הנביא:

"אִם־ תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ, עֲשׂוֹת חֲפָצֶךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי; וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג, לִקְדוֹשׁ יְהוָה מְכֻבָּד, וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ, מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר.  אָז, תִּתְעַנַּג עַל־ יְהוָה, וְהִרְכַּבְתִּיךָ, עַל־ במותי בָּמֳתֵי אָרֶץ; וְהַאֲכַלְתִּיךָ, נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ--כִּי פִּי יְהוָה, דִּבֵּר"

[ישעיהו נ"ח, י"ג- י"ד]