יום העצמאות תשפ"ה, 'תש-פה', הפה שהיה בשימוש לעשות ריב ומדון ושנאה בעם הולך ונעלם, ההפגנות הגדולות שהרבו שנאה ופירוד בישראל נכחדות; אמנם יש עדיין שמפיצים שנאה, אבל הם הולכים ונעלמים. אולם לא מספיק שכך המציאות, אלא זה גם מחייב אותנו לשמור יותר על פינו, שגם אנחנו חטאנו בזה; במיוחד עכשיו שהכח להרע שהיה בצד השני הולך ומתפוגג, עלינו להתחזק יותר בשמירת פינו. לכן יוצא יוהע"צ בפרשות תזריע-מצורע שמדובר בהם על הצרעת שבאה בעיקר על לשוה"ר: 'ואמר ר' יוסי בן זימרא: כל המספר לשון הרע נגעים באים עליו, שנאמר (תהלים קא, ה) "מלשני בסתר רעהו אותו אצמית", וכתיב התם {ויקרא כה} "לצמיתות", ומתרגמינן לחלוטין, ותנן: אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט אלא פריעה ופרימה. אמר ריש לקיש: מאי דכתיב (ויקרא יד, ב) "זאת תהיה תורת המצורע"? זאת תהיה תורתו של מוציא שם רע' (ערכין טו,ב). אנו עדיין במלחמה שהגיע כתוצאה מהמחלוקות בתוך המדינה, שזה הגביר את המחשבה של אויבנו שהם יכולים לצאת ולנצחנו כי אנחנו מפוררים (כמו שהסבירו המזרחנים), ואכן הם הצליחו לפגוע בנו קשות מעבר למצופה (וב"ה שהחיזבאללה לא הצטרף, כי אז מי יודע מה היה קורה כאן), שכך זה כשאנו מפורדים: 'דבר אחר: "אתם נצבים היום”. מה היום מאיר פעמים ומאפיל פעמים, אף אתם כשאפלה לכם, עתיד להאיר לכם אור עולם, שנאמר: "והיה לך ה' לאור עולם" (ישע' ס יט). אימתי? בזמן שתהיו כולכם אגודה אחת, שנאמר: "חיים כולכם היום" (דב' ד ד). בנוהג שבעולם, אם נוטל אדם אגודה של קנים, שמא יכול לשברם בבת אחת?! ואלו נוטל אחת אחת, אפילו תינוק משברן. וכן את מוצא שאין ישראל נגאלין עד שיהיו כולן אגודה אחת, שנאמר: "בימים ההמה ובעת ההיא נאם ה' יבואו בני ישראל ובני יהודה יחדו" וגו' (ירמיה נ ד). כשהן אגודים, מקבלין פני שכינה' (תנחומא "נצבים" סימן א). כשבנ"י מאוחדים אויבנו לא יכולים לפגוע בנו, אבל כשאנו מפורדים אז הם בקלות יכולים לפגוע בנו; ובפרט בזמן של שלבי הגאולה, בפירוד יש הרס של גילוי גאולה כיון שהגאולה קשורה באחדות, וכך נחרבו קיבוצים שלמים, שישוב הארץ ופריחתה זהו גילויים של הגאולה (שישראל חוזרים לארץ ומיישבים אותה והארץ פורחת). בפרשה נאמר על נגע הצרעת, ביניהם יש את צרעת הבית, יש פעמים שמוציאים אבנים מהבית ויש פעמים שנותצים את הבית – שכך כשהמחבלים ימ"ש חדרו לקיבוצים הרסו ופגעו בבתים; וכמובן שגם פגעו ורצחו אנשים הי”ד, שזהו כעין צרעת אדם שהיא מחלה קשה שפוגעת באדם, וחמורה עד שנחשב כעין מת ('ותניא: ארבעה חשובין כמת: עני ומצורע וסומא ומי שאין לו בנים ... מצורע דכתיב (במדבר יב, יב) "אל נא תהי כמת"' [נדרים סד,ב]). (ואף אנסו וקרעו את בגדיהם, כעין צרעת הבגד שקורעים את הבגד). כשהבית מצורע אסור לאדם להיכנס לשם, כעין שבעקבות הטבח וההרס התושבים נאלצו לשהות מחוץ לביתם (וכן הרחיקו את התושבים בדרום ובצפון מביתם כדי שלא יפגעו מהמלחמה). חלק מהמעשים שנעשו שגרמו לפירוד היה שאיימו שלא יבואו למילואים, כעין שלא יביאו משלהם (את עצמם) לשני, שזהו כעין אדם שלא משאיל לחברו ונענש בצרעת על כך (שזהו כטבח שכעין נרמז בצרעת): 'א"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן: על שבעה דברים נגעים באין: … ועל צרות העין, דכתיב (ויקרא יד, לה) "ובא אשר לו הבית" [וגו'], ותנא דבי ר' ישמעאל: מי שמיוחד ביתו לו' (ערכין טז,א). 'שייחד ביתו – כלי תשמישו שלא השאילם לאחרים' (רש"י). בעקבות הטבח היו רבים שתפסו את עצמם וחזרו בהם (וכן יש כאלו שחזרו בהם במשך הזמן), שזהו כעין שהמצורע מביא בקרבנו רמז לחזרה ממעשיו: '"עץ ארז ואזוב ושני תולעת" - ... וארז הוא הגבוה מכל האילנות, ואזוב נמוך מכולם, סימן שהגבו' שנתגאה וחטא ישפיל את עצמו כאזוב ותולעת ויתכפר לו' (רש"י; במדבר יט,ו). תחילת תזריע זהו תורת היולדת, שנשבעת הפרדה מבעלה (נידה לא,ב), שזהו חטא בפיה (כעין המצורע שבהמשך, שחטא בלשונו), אבל בהמשך היא חוזרת בה; כך גם אצלנו היה פירוד שנעשה משימוש לרעה בפה לפירוד, אבל זה לא נשאר כך לעולם, וכבר עכשיו הכמות ירדה מאוד. ביום העצמאות תשפ"ה שעדיין נמשכים ההשלכות של הפירוד שהיה (ועדיין נמשך), שעדיין נמשכת המלחמה והסכנה מאז, עלינו להתגבר על הרעה שנעשתה בפינו (ובפרט שכח חוזק הרעה של הפה תש במשך הזמן), כמו שלמדים בפרשתנו על חומרת השימוש בפה לרעה, ולהתאחד כולנו לקראת המשימות שנכונו לנו בקרוב.