"והקרבתם אשה עלה לה' פרים בני בקר שנים ואיל אחד ושבעה כבשים בני שנה תמימם יהיו לכם" (במדבר כח,יט). '"פרים" - כנגד אברהם, שנא' (בראשית יח) "ואל הבקר רץ אברהם". "אילים" - כנגד אילו של יצחק. "כבשים" - כנגד יעקב (בראשית ל) ”והכשבים הפריד יעקב". ביסודו של רבי משה הדרשן ראיתי זאת' (רש"י). אולי שני פרים כנגד שבכל סדרה של מכות (שיש שלושה סדרי מכות: דצ"ך עד"ש באח"ב, כמו שמחלק ר"י [כמו אנו אומרים בהגדה של פסח], ראה בהרחבה ב'לזמן הזה', ניסן, 'דצ"ך עד"ש באח"ב', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א) שתי המכות הראשונות נתנו לאחר התראה, וזהו כעין אברהם שנאמר לו ללכת לעקוד את יצחק בנו, שנאמר לו לפני שיצא שעליו ללכת לפגוע בבנו (בעקידת בנו), כעין שנאמר לפרעה מראש שתבוא המכה ותפגע בו; לכן זה בפרים כנגד אברהם. ואז באה מכה שלישית שהיא בלי התראה, שכנגד זה בא האיל האחד, כעין יצחק שלא ידע מראש שהולך להיעקד עד שממש היו קרובים לעקידה, כך שכמה ימים הלך בלא לדעת שהולך ליפגע, וכך זה דומה קצת לפרעה שלא נאמרה לו התראה מראש בפעם השלישית, ויצחק שאל את אברהם, שהוא יזם את השאלה בעצמו ולא שאברהם פנה אליו לומר לו, כעין שלא פנה משה לומר לפרעה; לכן זה באילים כנגד יצחק. והמכה עצמה היתה שבוע, שזה כנגד מה ששיעבדו את ישראל במצרים (שכל מכה כנגד מה שהמצרים עשו לישראל [ילקו"ש; רמז קפ"ב]), ולכן זה כבשים כנגד יעקב שהוא ירד עם בניו למצרים לגלות ששם שיעבדום. אולי גם סדרי המכות מלמדים שלושה יסודות באמונה: מציאות ה', שהוא משגיח ויודע, ושהוא בעל היכולות ולכן יכול לצוות ולחייב ('לזמן הזה', שם). שני היסודות הראשונים – מציאות ה' ושהוא משגיח זה גילוי שמתגלה כבר אצל אברהם מול האומות, שהיה מקריא את שם ה' ע"י האכלתם וכשבאו לברכו אמר להם שיברכו לה' (סוטה י,א-ב), כך שיש בזה אמונה שיש ה', וכן שמשגיח ולכן הוא שמביא לו את האוכל, ובכלל שמברכים אותו זה סימן שיודע מה שקורה בעולם ולכן יודע כשמברכים אותו (וזהו רמז “בשם ה' א'ל עולם” [בראשית כא,לג], שה' הוא הא'ל של העולם שיודע מה שקורה בעולם); לכן כנגדם זהו שנים ובפרים כגילוי אברהם. היסוד השלישי שה' בעל היכולות כולם ולכן יכול לצוות על פרעה ולחייבו, כנגד זה זהו כעין האיל של יצחק בעקידה, שה' ציוה לאברהם להקריב את יצחק וכך עשה (עד שה' עצרו) וכן יצחק עשה ולא התווכח, כי ה' יכול לצוות וחובה לקיים, ולכן זהו איל אחד כנגד העקידה של יצחק. וכל מכה היתה שבוע, ובהם (בסוג המכה) התגלו אותם היסודות (ראה ב'לזמן הזה', שם), ולכן כנגד זה שבעה כבשים, כנגד יעקב שאנו בנ"י בניו (שרק מיעקב יצאו רק בנ"י, שלא כאברהם ויצחק שיצאו מהם גם אחרים) ואנו מגלים את גילוי שם ה' בעולם, ולכן זהו כעין שהתגלה בעולם גילוי שם ה' ע"י המכות, שהיו שבוע; וכן המכות היו גם בשל מה שהמצרים עשו לנו במצרים, ולכן זה מתגלה דרך גילוי של יעקב שירד למצרים עם בניו לגלות. אולי אפשר ששני פרים כנגד משה ואהרן שפעלו להבאת המכות (ובכלל קשורים למכות בביאה לפרעה וכדו'), ואיל אחד כנגד שה' פעל והביא את המכות, לכן שנים כעין המתגלה לאברהם שנאמר לו שישראל ישתעבדו ויצאו ממצרים, כך שיש גילוי של אדם (אברהם שלו נאמר), בקשר לגאולה ממצרים (וכן יש בהקשר לאדם – לאברהם בגאולה, כמו שה' אומר למשה שיבקש מבנ"י לקחת את ממון מצרים 'שלא יאמר אותו צדיק (בראשית טו, יג) "ועבדום וענו אותם" קיים בהם, "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" לא קיים בהם' [ברכות ט,א-ב], כך שהוא מייצג טענת אדם לגאולה, שזהו גילוי אדם בגאולה), לכן כנגד זה מתגלה במשה ואהרן, האנשים שקשורים לגאולה, ולכן זהו שני פרים. ואיל אחד כנגד יצחק שעלה בעקידה להיות עולה לה', שזהו כעין גילוי כנגד ה', כמו יצחק שנעקד להתבטל מהיותו אדם, כלפי ה' – לעלות לה', ולכן כעין רמז כנגד ה' זהו איל אחד. ושבעה כבשים כנגד המכות עצמם שהיו שבוע כל מכה, שהמצרים נענשו על מה שעשו לישראל, ולכן שבעה כנגד יעקב שירד למצרים עם בניו לגלות ושעבוד. סה"כ בכל החג יוצא 14 פרים, אולי כרמז ל'יד' שאנו בנ"י מגלים את שם ה' בעולם, אנו כעין ידו של ה', כעין 'יד עבד כיד רבו' (ב”מ צו,א), שכך במכות שה' עשה בשבילנו התגלה שם ה' בעולם; וכן החרטומים אמרו "אצבע אלקים הוא" (שמות ח,טו), כך שכעין גילו דרך המכות שניתנו בשבילנו שיש אצבע אלקים, וממילא אם יש אצבע יש גם יד (והיא אכן התגלתה בקריעת ים סוף "היד הגדלה" [שמות יד,לא]), וזהו אברהם הראשון שגילה בעולם את שם ה' (וכן אצלו נאמר במפורש “ויקרא שם בשם ה'” [בראשית כא,לג]). ופר רומז לשליטה של הגורמים השמימים על העולם, כרמז על העגלה שהיא בצפון וכל העולם כעין תחתיה (פסחים צד,א-ב), שכך הפרים רומזים על גילוי שליטת ה' בעולם, על גילוי יד ה' בעולם. סה"כ שבעה אילים כנגד שבוע שהמכה פעלה בעולם, שנעשה כעין חיבור בין השמים והארץ, שה' גילה את מעשיו בעולם ולא כעין נמצא בשמים ומסתתר בארץ, וזהו אילים כיצחק שעלה לעקידה כחיבור בין שמים וארץ; וזהו באיל כרמז לכח, כעין רמז ל"אילי" (יחזקאל יז,יג) שזהו ביטוי של חוזק - קשה (ב”ר סד,ג), שה' הכה בכח את המצרים. סה"כ 49 כבשים כנגד שהמצרים טימאו אותנו עד שהגענו לשער המ"ט בשערי הטומאה ולכן ה' היה צריך לגאלנו מהר, ולכן אז התגלה מכות מצרים כדי שמצרים יוציאו אותנו מתחתם, ובזה התגלתה מעלת ישראל, היותנו בניו של ה', שלכן גאלנו על אף טומאתנו כי יש בנו יחוד אלוקי, ומיהר לגאלנו שלא ניטמע לגמרי עם המצרים, ולכן זהו כנגד יעקב שאנו בנ"י כולנו בניו, ובכולנו יש את היחוד האלוקי – הנשמה שבנו; וזה בכבש לשון לכבש, לשון כבישה, שה' כבש את מידת הדין שלא תצליח לקטרג על ישראל שניטמאו ותקטרג שלא ראוי שה' יעשה להם ניסים כדי לגאלם, וכן לא ראוי שהמצרים יוכו כדי שנצא. אולי גם בקורבנות זה רמז למעלת ישראל מבריאת העולם, שנוצרנו ביעוד מיוחד, שהעולם נברא בשבילנו (רש”י; בראשית א,א), שאנו בניו של ה'; לכן זהו שני פרים = ב', איל אחד = א', שזהו "אב" שה' אב לנו ואנו בניו, וכך זה מבריאתו של עולם, שזהו שבעה כבשים = ז' ימי בריאת העולם; שלכן היה ראוי שה' יגאלנו, ולכן כך אנו מקריבים בפסח. אולי גם זה כנגד שבליל הסדר יש מצוה מיוחדת של אכילת פסח מצה ומרור, שמרמזים על יציאת מצרים (משנה; פסחים י,ה) ולכן בהקשרו מספרים את ההגדה, שכך למדו שזמן ההגדה זה 'בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך' (מכילתא; שמות יג,ח. הגדה של פסח). לכן כנגד שלושתם זהו שני פרים ואיל אחד, וזה מחולק (ולא שלושתם יחד) כיון שפסח ומרור קשורים יחד, שכשאין פסח אין מצות אכילת מרור (אלא רק מדרבנן), אבל עדיין יש מצות אכילת מצה מדאורייתא (פסחים קכ,א), לכן מחולק לשנים ואחד; והגילוי כנגד הפסח (ומרור בעקבותיו) שהוא בשר זהו כנגד אברהם שמתגלה בבשר פר שהביא לאורחים, והגילוי כנגד מצה זהו באיל, כיון ש-'מצה, על שום שנגאלו אבותינו במצרים' (משנה, שם), ולכן כעין יצחק שנגאל מהמוות בעקידה ע"י האיל. ושבעה כבשים כנגד שהחג נמשך שבוע, וכן כרמז שביום השביעי יש יו"ט כנגד קריעת ים סוף ביום השביעי ליציאתם; וזה בכבשים כנגד יעקב כרמז שזה מתגלה בכך שישראל, בני יעקב, יצאו ממצרים ממש בזמן הזה של פסח, שהחל במכת בכורות ונשלם בקריעת ים סוף; וביעקב הכבשים זה בהיותו הרועה שלהם, שכך כאן בנ”י הלכו אחר ה' כצאנו של ה'. אולי אפשר עוד שבעקבות פסח יש לנו את שלושת הרגלים שעולים בהם לירושלים, עליה ברגל לה', שהם 'זכר ליציאת מצרים' (כמו שאנו אומרים בתפילה ובקידוש לשלוש רגלים), כשפסח ושבועות קשורים, ששבועות חל מספירת העומר מפסח (והוא נחשב 'עצרת של פסח' [שהש"ר ז,ב]), ולכן זהו שנים יחד, וזהו שני פרים; ואילו סוכות זהו חג אחד ולכן כנגדו זהו איל אחד (שמ”ע יש בו חלק שקשור לסוכות [מצוות עליה לרגל ועולת ראיה ושלמי חגיגה] וחלק כחג בפני עצמו [פז”ר קש”ב], אולם כיון שיש חלק שקשור לסוכות אז כאן נחשב כיחד עם סוכות). ובכל אחד מהחגים יש גילוי של שבוע (עם חוה"מ, וכן בשבועות יש שבוע כהמשכיות משבועות לעניין הקרבת קרבנות ראיה וחגיגה [חגיגה יז,א]), וזהו שבעה כבשים. פרים כנגד אברהם, שלו נאמר שיהיו בשיעבוד מצרים ויגאלו, וביציאת מצרים נאמרו ארבע לשונות של גאולה שזה כולל את מתן תורה (“ולקחתי"), ולכן זהו פסח ושבועות (וכן אברהם פעל על הגוים לקרוא בשם ה', ולכן זהו כמו גילוי של קשר מול הגוים – שזהו יציאה מהמצרים והכאתם, וקבלת התורה שבה קוראים בשם ה'). איל כנגד יצחק שעלה לעקידה, ובכך התקדש והתחבר במיוחד לא"י (ב"ר סד,ג), וסוכות קשור לא"י (ראה ב'לזמן הזה', תשרי, 'סוכות וא"י', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א). כבשים כנגד יעקב, שממנו בנ"י, ואנו הם אלו ששומרים את החגים (ומביאים את עולות הראיה ושלמי החגיגה).