'ומטבע של ברכה אחרונה כך הוא: "אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו", פירוש תורת אמת היא תורה שבכתב, וחיי עולם נטע בתוכנו היא תורה שבעל פה, דכתיב (קהלת, יב) "דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים"' וכו' (טור; או"ח סימן קלט). כנגד התושב"ע נאמר בברכה בלשון נטיעה; למה זה משול כנטיעה? על הפס' בקהלת מסביר רש"י: '"וכמשמרות נטועים" - מה מסמר זה קבוע אף דבריהם קבועים ומה נטיעה פרה ורבה אף דבריהם פרים ורבים למצוא בהם טעם' (רש"י; קהלת יב,יא). ויותר מזה מובא במדרש: 'ד"א: מה כדרבונות? אמר רבי ברכיה: כדור של בנות כהדא ספירא דמינוקייתון שהן (מלקטות) [מקלטות] בם, זו זורקת לכאן וזו זורקת לכאן, כך הם חכמים נכנסים לתלמוד ועוסקים בתורה, זה אומר טעמו וזה אומר טעמו, [זה אומר טעם אחד] וזה אומר טעם אחר, ודבריהם של אלו ואלו כולם נתנו ממשה הרועה ממה שקיבל מיחידו של עולם - "נתנו מרועה אחד" (קהלת שם). מפני שזה אומר טעם אחד וזה אומר טעם אחר שמא דבריהן פורחין? ת"ל: "וכמסמרות נטועים בעלי אסופות" (שם), לא אמר וכמסמרות קבועים אלא נטועים, למה? אלא מפני שעשה אותם מסמרות (נטועים) והמסמר שיש לו שושנה נח לשלוף, לכן אמר "וכמסמרות נטועים" שרשיו של אילן הנטועים קשין לעקור, אבל אין להם כח ככחו של ברזל, והמסמר של ברזל יש לו כח, נתן לדברי תורה כחו של ברזל וכמטעי (נטועים) שרשיו של אילן. ד"א: כשם ששרשיו של אילן משתילים לכל מקום, כך דברי תורה נכנסים ומשתילים בכל הגוף. (דברי חכמים כדרבונות) [וכמסמרות נטועים בעלי אסופות] (שם) אימתי הם נטועים באדם הזה כמסמרות? אימתי? בזמן שבעל תורה נכנס לתלמוד והם נאספים לשומעו. ד"א: מה הדרבן מטלטל יכול אף הם כן? ת"ל "וכמסמרות נטועים”' (פסיקתא רבתי; ג). בגמ' מובא: '"נטועים" מה נטיעה זו פרה ורבה אף דברי תורה פרין ורבין' (חגיגה ג,ב). וביר': '"וכמסמרות נטועים" ולמה לא אמר וכמסמרות קבועים או כאילנות נטועים? כדי ליתן לדברי התורה הכח של הברזל ביררו הברזל, וכדי שיהיה כשרשי הנטיעה שקשה להנטל, שיבחו את התורה כנטיע של מטיל' (יר' סנהדרין פרק י הלכה א). אולי אפשר שנאמר בלשון נטיעה כרמז לנאמר בתורה על נטיעות: "וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל" וגו' (ויקרא יט,כג), שלמדו מזה חז"ל שבא ללמד מעבר למצוות ערלה (שזהו פשט הפס' שם) שיש מצוה לנטוע נטיעות בארץ (כחלק ממצות ישוב א"י [נראה שנאמר על נטיעות כרמז ששיא ישוב הארץ זה בעצים, יותר מבתים ושדות {כמו שענה מרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א כששאלוהו מה עדיף לעשות למצוות ישוב הארץ, ראה משנת המדינה עמ' 28-30}]) כמו שמובא בתנחומא: '"וכי תבואו אל הארץ ונטעתם", אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: אף על פי שתמצאו אותה מליאה כל טוב, לא תאמרו נשב ולא נטע, אלא הוו זהירין בנטיעות, שנאמר: "ונטעתם כל עץ מאכל", כשם שנכנסתם ומצאתם נטיעות שנטעו אחרים, אף אתם היו נוטעים לבניכם' (תנחומא "קדושים" סימן ח). שזה (דימוי התורה לנטיעה) בא לרמז על קשר בין התורה והארץ, שהתורה במעלתה זה דווקא בא"י: '"וזהב הארץ ההיא טוב", מלמד שאין תורה כתורת א"י ולא חכמה כחכמת א"י. "שם הבדולח ואבן השוהם" וגו', מקרא משנה ותלמוד ותוספתא ואגדה' (ב"ר טז,ד). עוד נראה שבא לרמז שבתורה מתחבר לשכינה (ובפרט בא"י), כמו שלמדו חז"ל על הפס' של הנטיעות: 'רבי יהודה ב"ר סימון פתח (דברים יג, ה): "אחרי ה' אלקיכם תלכו" וכי אפשר לבשר ודם להלוך אחר הקדוש ברוך הוא? אותו שכתוב בו (תהלים עז, כ): "בים דרכך ושבילך במים רבים" ואתה אומר "אחרי ה' תלכו"? "ובו תדבקון" וכי אפשר לבשר ודם לעלות לשמים ולהדבק בשכינה? אותו שכתוב בו (דברים ד, כד): "כי ה' אלקיך אש אוכלה" וכתיב (דניאל ז, ט): "כורסיה שביבין דינור" וכתיב (שם, י) "נהר דינור נגד ונפק מן קדמוהי", ואתה אומר "ובו תדבקון"? אלא מתחלת ברייתו של עולם לא נתעסק הקב"ה אלא במטע תחלה, הה"ד (בראשית ב, ח): "ויטע ה' אלקים גן בעדן", אף אתם כשנכנסין לארץ לא תתעסקו אלא במטע תחלה, הה"ד "כי תבאו אל הארץ"' (ויק"ר כה,ג). שכך כשאדם לומד תורה הוא מתחבר ודבק בשכינה, שדעתו דבקה בדעת ה' ע"י התורה; וכן רמז שיש בו דבקות בה', ולכן כעין יש בו דימיון לה' שהוא בשמים והוא קשור באש, שכך הת"ח מחובר לשמים (וכך דבריו נשמעים בשמים) וכן יש בו גילוי אש: 'והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים, והוי זהיר בגחלתן שלא תכוה ... וכל דבריהם כגחלי אש' (אבות ב,י). הת"ח דבק בשכינה וכך מתקן את העולם ביותר, שלכן נרמז בנטיעה שבזה התחיל ה' את העולם בנטיעת גן בעדן, שגן עדן זה גילוי של עולם קדוש; וזה נעשה ע"י חיבור לתורה שיורדת בתושב"ע עד פרטי הפרטים שבעולם (להבדיל מתורה שבכתב שהיא כללית שמימית עליונה), שכך זהו כמו שבנטיעה העץ שולח שורשיו באדמה, שכך הת"ח שולח חיבור לתורה בכל העולם ומקדשו. עוד נראה שנטיעה רומזת לעץ (שנוטעים והוא גודל במשך הזמן להיות אילן), שזה רומז לתורה שהיא "עץ חיים היא למחזיקים בה" (משלי ג,יח), ועל האדם שנמשל לעץ: "כי האדם עץ השדה" (דברים כ,יט), שבלימוד תורה נעשה חיבור בין התורה והאדם, ודבר זה משפיע לתקן ולקדש את האדם שכך יכול להתגבר על יצרו: ' ... כך הקב"ה אמר להם לישראל: בני, בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין, ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו, שנאמר (בראשית ד, ז) "הלא אם תטיב שאת", ואם אין אתם עוסקין בתורה אתם נמסרים בידו, שנא' "לפתח חטאת רובץ"' וכו' (קידושין ל,ב); לכן זה נרמז בנטיעה שנאמר רמז על אדם כעץ בעניין מלחמה (מצור), כרמז שיצר הרע נלחם באדם כל הזמן כעין יוצא למלחמה נגד האדם (שבקרב באים להרוג): 'ואמר ר"ש בן לוי: יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו' וכו' (שם), וע"י התורה האדם מנצחו. בנוסף, בנטיעה עולים המים דרך השרף ובזה מגדל את הפירות (שזהו עניינו של ט"ו בשבט, ראה ב'תורת המועדים' 'קביעת ט"ו בשבט כר"ה לאילן', למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), כך גם התורה שנמשלה למים ("הוי כל צמא לכו למים" [ישעיהו נה,א]) פועלת בת"ח וכך הוא מוציא פירות – חידושי תורה. וכמו שהעץ מוציא פירות, כך גם הת"ח מלמד לאחרים תורה שזהו כגידול פירותיו, שהמלמד תורה כאילו ילדו: 'אמר רבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן: כל המלמד בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו, שנאמר (במדבר ג, א) "ואלה תולדות אהרן ומשה", וכתיב "ואלה שמות בני אהרן", לומר לך: אהרן ילד ומשה לימד לפיכך נקראו על שמו' (סנהדרין יט,ב), וזהו עיקר התורה – ללמד תורה (שמקור מצוות ת”ת זה: "ולמדתם אתם את בניכם“ וגו' [דברים יא,יט]). עוד נראה שעל גידולי קרקע נאמר עניין אמונה: 'אמונת זה סדר זרעים. מפרש בירושלמי: שמאמין בחי העולמים וזורע' (תוס' ד"ה 'אמונת'; שבת לא,א), אמנם נאמר על זרעים אבל זה בכל דבר שזורע או שותל בקרקע שמאמין בה' שיצמח את מה שזרע או שתל; וזה בא לרמז שהתורה צריכה לבא עם יראת שמים כדי שתהא תורת אמת. אולי גם בנטיעה ששותלים השתיל שבו משתמשים הגיע לאחר שגדל ויצא מהגרעין, ובדרך לצמיחה הגרעין נרקב ואז צומח ממנו השתיל, שכך מרמז שכדי להתחבר לתורה (שיחול בנו כשתיל בנטיעה) צריך ענוה גדולה כעין ביטול עצמי: 'ואמר רבי חנינא בר אידי: למה נמשלו דברי תורה למים, דכתיב "הוי כל צמא לכו למים"? לומר לך: מה מים מניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך, אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה' (תענית ז,א). עוד נראה שנרמז בנטיעה לומר שהתושב"ע גודלת ומתחדדת ע"י לימוד יחד, כנאמר על הדימוי לעץ: 'אמר רב נחמן בר יצחק: למה נמשלו דברי תורה כעץ, שנאמר (משלי ג, יח) "עץ חיים היא למחזיקים בה"? לומר לך: מה עץ קטן מדליק את הגדול, אף תלמידי חכמים קטנים מחדדים את הגדולים, והיינו דאמר ר' חנינא: הרבה למדתי מרבותי, ומחבירי יותר מרבותי, ומתלמידי יותר מכולן' (שם), וזהו כנטיעה שגודלת עוד ועוד, שזה ע"י עניינה כנרמז בעץ – ע"י לימוד משותף. אולי גם נרמז בנטיעה לומר שהתורה באמיתיותה היא תורה של חסד: "תורת חסד על לשונה" (משלי לא,כו), ולכן נרמז בנטיעה כרמז להכנסת האורחים של אברהם: "ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' א'ל עולם" (בראשית כא,לג); ובנוסף כמו שאברהם קרא שם בשם ה' כך ע"י התורה אנו מפיצים את שם ה' בעולם (וכן כל התורה היא שמות ה'). אולי זהו הרמז שרמז היהודי הקדוש מפרשיסחא ש"אש"ל" ר"ת 'שני לוחות אבנים', שיש בזה רמז למה שאמרנו. אולי גם נרמז על עצים בקשר לתורה, שלעץ יש שורשים רבים, כרמז שכדי לברר את התורה יש צורך בדיון בכמה מקורות וסתירה ותרוץ, שכך מעמידים את האמת ומכוונים לאמיתה של תורה. עוד נראה שבפס' נאמר "וכמשמרות נטועים", שבמסמר מחברים בין שני דברים, שכך התורה חלה ע"י אחדות בישראל, שכך ראוי לגילוי תורת אמת, שלכן לקראת מתן תורה בנ"י התאחדו ('"ויחן שם ישראל" – כאיש אחד בלב אחד' וכו' [רש"י; שמות יט,ב]), וכך תמיד כדי להתחבר לתורת אמת יש צורך להתחבר לכלל ישראל, גם לשונים ממך ולכן זהו במסמרות שמחבר בין שנים שונים; אולם שלא כמסמר שמחבר בין שנים שונים, בבנ"י יש אחדות פנימית מצד נשמתם, לכן נאמר נטיעה שבעץ יש ענפים רבים ושונים אולם כולם יוצאים מהגזע האחד, שכך בנ"י הרבים והשונים כולם מאוחדים בפנימיותם. אולי אפשר שבנטיעה יש שלוש שנות ערלה, ואח"כ שנת נטע רבעי שהפירות קדושים ונאכלים בירושלים בקדושה, ואח"כ בשנה החמישית מותרים באכילת חולין. כך מרמז על התורה שמקדשת את האדם, שמחילה בו “סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו" (תהלים לד,טו), שמרחיקה מהרע (כערלה) ומחברת לקדושה וטוב (כנטע רבעי) ולבסוף מתקנת את כל העולם שמרימה את כל העולם לה' (כהיתר לאכילה מהשנה החמישית, שיש שלום – שלמות בעולם וקשור לשם ה' [ששלום זה שם ה']). גם כרמז שיש ערלה שהכוונה לכיסוי ('וערלתם – לשון סתימה ואטימה והרחקה' וכו' [רשב”ם; ויקרא יט,כג]), שכך בעולם גילוי ה' מכוסה בהסתר בטבע, והתורה באה לגלותו. עוד נראה שבעץ יוצאים פירות שבהם יש גרעין שבו יש כח להצמחת עץ חדש שממנו יצא פרי שבו גרעין וכו', שזה מרמז שכל התורה שעוברת בדורות נתנה כולה מסיני; וכן שאפילו מה שמחדשים תלמידים קשור למתן תורה, כעין מגלה את מה שנאמר כבר שם: 'ריב"ל אמר: "עליהם", "ועליהם", "כל”, "ככל", "דברים", "הדברים" – מקרא משנה תלמוד ואגדה, אפי' מה שתלמיד ותיק עתיד להורות לפני רבו כבר נאמר למשה בסיני. מה טעם? (קוהלת א) "יש דבר שיאמר אדם ראה זה חדש הוא" וגו', משיבו חבירו ואומר לו: "כבר היה לעולמים"' (יר' פאה ב,ד).