שתיהייה ההטבה מהגבוהה בשלמות:

כול סיפור גן עדן הוא רצון הטוב להיטיב ושתיהייה ההטבה בשלמות כי התורה ראשיתה חסד וסופה חסד אך גם הלעומת מונהג בהנהגה הזאת עץ הדעת רע והנחש והמלאך שלו והאחרים ושולטים והשמחזאי עז"א ועזא"ל והפלוניתים והשדתות והמזיקים והשם רצה לייתן לאדם והחווה ובניהם ההטבה ממקור הקדושה והצדיקות והטוב והברוך והטהור, - ולימנוע מהם הנתינה של הרע המקולל והטמא והרשע אך האדם עשה בזה לעומת זה עשה השם שהשאינם ישראל היוצאים ממנו מקבלים ההטבה מהלעומת וישראל מקבלים ההטבה מהטוב קדוש צדיק ברוך טהור כי כפו אדם וחווה ובניהם ובנותיהם הנהגה סימטרית ושיווי משקל בין האור והחושר הטוב והרע הטמא והטהור הצדיקות והרישעות הברכה והקללה הקדושה והבעל דבר ורק ישראל שמתעלים על עצמם גבוהה ומעל ויותר ובימיוחד ובימאוד ומעבר ורם ונישא בחסידות קבלה ותלמידות חכמות פרישות ויושר ופשיטות וכנות ושלמות ומוחלטות יכולים ומאושרים על ידי בית דינם של אדם וחווה ובניהם ובנותיהם דורות א' – י"ט ודור אנוש המבול וההפלגה וסדום, - לינהוג בעולם הנהגה לא סימטרית ולא שיוויונית ולא פרית ולינוק ולשאת ולתת רק לקדושה צדיקות טובה ברכה טהרה ולמעט בנשיאה ונתינה עם הלעומת.

מידת דויד המלך ע"ה שיהיה סוף להטבות מהלעומת ובזה דקדושה:

דויד המלך ע"ה השלום ה"ד" של אדם אחרי היתארכות העיניינים שומר הגבול להטבה שאחרי שמתבצעת כול צורכה בין בטוב בין בהיפוכו עיניינו שיהיה סוף להטבה לכשנעשתה די צורכה בשלמות ומסיים עיניינה של הברייה הזו בעולם הזה להישתכלל בעליונים על מעלליה בעולם הזה או בשאול שחת גהינום עזאזל דומה כף הקלע גילגולים על תועבותיה וטומאותיה.

מידת משיח:

בתחילה בולל מידת אדם ודויד בין נתינה לסיומה אף לא על ידי סיום חיים אלה ליתן לבריות להיתחסד עם קונם שטוב לו לאדם קב משל עצמו שרואה את עצמו בו מעשר של הגבוהה שבנהמא דכיסופא ואחר כך מיתנשא על מידת אדם ודויד של לתת ולקחת ולסיים לתת ולסיים לקחת ומגלה העיניין השלישי באמת הכנוס וטמוע ביעקוב שלימא ישאל סבא קדישא כמוס הוא עימדי חתום באוצרותי ולא נדע איך יהיה עד שיהיה כי אין איתנו יודע עד מה כי הכול אצלהם על פי הכרע הפסוקים.