"וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק את חניכיו ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות וירדף עד דן. ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם וירדפם עד חובה אשר משמאל לדמשק" וגו' (בראשית יד,יד-טו). התורה מספרת על מלחמתו של אברהם בארבעת המלכים, בפשטות זה חשוב לידע את מוסריותו של אברהם שעל אף המחלוקת הקשה שהיתה בינו ללוט עד שנאלצו להפרד, ולוט הלך לדרך רעה (שהלך לסדום) בכ"ז אברהם יצא להילחם בארבעת המלכים שהיו חזקים ביותר (שניצחו את חמשת המלכים) כדי להציל את לוט. ע"פ מרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א (תורת המקרא, "לך לך" סימן ב) היה בזה דבר גדול כיון שכאן התגלה שהארץ שייכת לאברהם כנציג של בני שם בחלוקת העולם, שהארץ נפלה בחלקו של אברהם ובניו. בנוסף ע"פ ר"א ור"י יש חשיבות במסופר כאן כיון שזה השורש לגלות מצרים: 'אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר: מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים? מפני שעשה אנגרייא בתלמידי חכמים, שנאמר "וירק את חניכיו ילידי ביתו" ... ורבי יוחנן אמר: שהפריש בני אדם מלהכנס תחת כנפי השכינה, שנאמר "תן לי הנפש והרכוש קח לך"' (נדרים לב,א). וגם לשמואל: 'ושמואל אמר: מפני שהפריז על מדותיו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר "במה אדע כי אירשנה"' (שם), יש לזה קשר למלחמת ארבעת המלכים, כיון שמעמד ברית בין הבתרים נעשה סמוך למלחמה – שנעשה בעקבותיה: "אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד" וגו' (טו,א). '"אחר הדברים האלה" - כל מקום שנאמר "אחר" סמוך, "אחרי" מופלג (ב"ר), "אחר הדברים האלה" אחר שנעשה לו נס זה שהרג את המלכים והיה דואג ואומר שמא קבלתי שכר על כל צדקותי, לכך אמר לו המקום אל תירא אברם אנכי מגן לך מן העונש שלא תענש על כל אותן נפשות שהרגת, ומה שאתה דואג על קבול שכרך שכרך הרבה מאד' (רש"י). ממילא כיון שזה התגלגל מזה, לכן נאמר שנלחם ובעקבות זה נעשה ברית בין הבתרים, שבעקבותיה נענשו לרדת למצרים. ממלחמת המלכים נעשה העונש לירידה למצרים, שכמו שאנשי חמשת המלכים נשבו וילקחו כעבדים לארץ אחרת, ולזה אברהם יצא להצילם, כך העונש נעשה שבנ"י יהיו בעבדות בארץ אחרת. אולם נראה שיש כאן גם משום מעשה אבות סימן לבנים, שבעקבות המקרה כאן נעשה אברהם כמלך על העמים: '"אל עמק שוה" – רבי ברכיה ורבי חנינא בשם רבי שמואל בר נחמן: ששם השוו כל עובדי כוכבים, וקצצו ארזים ועשו בימה גדולה, והושיבו אותו בתוכו למעלה, והיו מקלסין לפניו ואומרים לו: "שמענו אדוני" וגו'. אמרו לו: מלך את עלינו! נשיא את עלינו! אלוק את עלינו! אמר להם: אל יחסר העולם מלכו, ואל יחסר אלוקו' (ב"ר מג,ה). שזה מרמז על מלכותו של דוד שמלך על כל האומות, והיה בזה קידוש השם גדול, וזה לאחר שכבש את הארצות הרבות כמו שאברהם בניצחונו היה בזה כעין שכבש אומות רבות שהיו תחת ידם של ארבעת המלכים. אולי זה נרמז בכך שראו חז"ל בארבעת המלכים רמז לגלויות שבעתיד: 'דבר אחר: "ויהי בימי אמרפל מלך שנער", זו בבל. "ואריוך מלך אלסר", זה אנטיוכס. "כדרלעומר מלך עילם", זה מדי. "ותדעל מלך גוים", זו מלכות אדום, שהיא מכתבת טירוניא מכל אומות העולם. אמר רבי אלעזר בר אבינא: אם ראית מלכיות מתגרות אלו באלו צפה לרגלו של משיח, תדע שכן, שהרי בימי אברהם על ידי שנתגרו המלכיות אלו באלו באה הגאולה לאברהם' (ב"ר מב,ד). שאולי רמזו בכך שבמלחמה זו יש משום מעשה אבות סימן לבנים, ולכן כנגדם יתגלה בעתיד; ויש גילוי במעשה אברהם רמז למשיח, וממילא זה גם קשור לדוד שהוא מייסד מלכות בית דוד ששיאה זהו במשיח בן דוד. בפס' הקודם לסיפור המלחמה נאמר: "ויאהל אברם ויבא וישב באלני ממרא אשר בחברון ויבן שם מזבח לה'" (בראשית יג,יח), שזהו כעין רמז לדוד שתחילת מלכותו היתה בחברון; וכן דוד רצה לבנות את המקדש, ובנה את יסודות המקדש (כאברהם שבנה מזבח). ודוד מלך בירושלים כעין שמלכי צדק מלך ירושלים הוציא לאברהם לחם ויין וברכו (בראשית יד,יח-כ), וזה סמוך לכך שהכריזו על אברהם כמלך (בפס' קודם [בב"ר וברש"י]) כרמז כנגד שדוד ימלוך בירושלים (ויבנה את יסודות המקדש ויצווה לשלמה להקימו, שזהו כמו שמלכי צדק הוציא לחם ויין כרמז על הנסכים שיוקרבו בירושלים ע"י בניו: 'ומ"א – רמז לו על המנחות ועל הנסכים שיקריבו שם בניו' [רש"י]). אברהם רדף אחריהם עד סמוך לדמשק, וכך דוד כבש את האזור שם (ש"ב ח,ו). נראה גם רמז במלחמותיו של דוד למלחמתו של אברהם שלכן נאמר אצלו על המשך החוק של המלחמה שקבע אברהם: '"הנערים" - עבדי אשר הלכו אתי, ועוד ענר אשכול וממרא וגו'. ואע"פ שעבדי נכנסו למלחמה שנא' "הוא ועבדיו ויכם", וענר וחבריו ישבו על הכלים לשמור, אפי' הכי הם יקחו חלקם. וממנו למד דוד שאמר (ש"א ל) "כחלק היורד למלחמה וכחלק היושב על הכלים יחדו יחלוקו". ולכך נאמר (שם) "ויהי מהיום ההוא ומעלה וישימה לחוק ולמשפט", ולא נאמר והלאה לפי שכבר ניתן החוק בימי אברם' (רש"י; בראשית יד,כד [ב"ר מג,ט]). מובא בחז"ל: '"וירדף עד דן". אמר רבי יוחנן: כיון שבא אותו צדיק עד דן תשש כחו, ראה בני בניו שעתידין לעבוד ע"ז בדן, שנאמר (מלכים א יב, כט) "וישם את האחד בבית אל ואת האחד נתן בדן"' (סנהדרין צו,א), אולי זה רומז שפסק כוחו הגדול של אברהם כעין שפסק כוחה הגדול של מלכות דוד בגילוי של ירבעם, שהוא זה שהעמיד את העגלים והוא זה שפיצל את הממלכה לשתי מלכויות, כך שהיה בזה ירידת כוחה של מלכות דוד. וכן בחורבן מלכות בית דוד (מלכות יהודה) ע"י נבוכדנצר זה התגלה באזור דן, כמו תשישות הכח אצל אברהם, כהמשך הגמ': 'ואף אותו רשע לא נתגבר עד שהגיע לדן, שנאמר (ירמיהו ח, טז) "מדן נשמע נחרת סוסיו"' (שם). יהי רצון שנזכה לנצח את אויבנו ונעשה בכך קידוש השם גדול, כמו שנעשה אצל אברהם.