"צדק צדק תרדף למען תחיה וירשת את הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך" (דברים טז,כ). 'ת"ר: "צדק צדק תרדף", הלך אחר ב"ד יפה. אחר רבי אליעזר ללוד. אחר רבן יוחנן בן זכאי לברור חיל. ... ת"ר: "צדק צדק תרדף" הלך אחר חכמים לישיבה. אחר ר' אליעזר ללוד. אחר רבן יוחנן בן זכאי לברור חיל. אחר רבי יהושע לפקיעין. אחר רבן גמליאל ליבנא. אחר רבי עקיבא לבני ברק. אחר רבי מתיא לרומי. אחר רבי חנניא בן תרדיון לסיכני. אחר ר' יוסי לציפורי. אחר רבי יהודה בן בתירה לנציבין. אחר רבי יהושע לגולה. אחר רבי לבית שערים. אחר חכמים ללשכת הגזית' (סנהדרין לב,ב). 'אחר חכמים לישיבה - בית הוועד ששם בית דין קבוע, כגון אחר ר' אליעזר בלוד, וכן כולם כל אחד למקומו. לגולה – לפומבדיתא, כדתנן בר"ה (דף כב:): עד שרואה כל הגולה לפניו כמדורת אש. ואמרינן: (שם דף כג.) מאי גולה? אמר אביי: פומבדיתא. שעיקר ישיבת בבל שם היתה. אחר חכמים - סנהדרי גדולה' (רש"י). מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א מקשה כמה וכמה קושיות על הלימוד שלמדו מכאן ללכת אחר סנהדרין וגדולי החכמים, ולכן מביא את דרשות הר"ן שפשט הפס' שמרבה צדק (“צדק צדק") הכוונה להשלמת הצדק ע"י מערכת משפטי המלוכה, שהם משלימים את המשפטים של התורה. שאם ילכו רק אחר דין התורה יצא מצב שיכולים להשחית בכל הארץ, שירבו רוצחים וכדו'; לכן באה מערכת משפטי המלוכה ומשלימה את משפטי התורה, וזהו צדק צדק – אחד כנגד מערכת הצדק של משפטי התורה, ואחד צדק של משפטי המלכות. ומוסיף לזה את דברי הרמב"ם והרשב"א בתשובותיו. ראה שם. בפשטות יש להעמיד את דרשת חז"ל כאמירה שלא ללכת לכאלו שאינם יודעים היטב, ומה שאמרו את גדולי החכמים זה כגוזמא להדגיש שכך היה ראוי שכולם יהיו. לכן מדגיש רש"י: 'בית הוועד ששם בי"ד קבוע', שהעיקר זה ללכת לבי"ד קבוע, שיודע לשפוט כראוי, ומה שהביאו דוגמאות זה לא שצריך ללכת רק אליהם אלא כדוגמה לבי"ד קבוע; ויוצא שמה שהביאו דווקא את הגדולים זהו כגוזמא. בכ"א ע"פ דברי מרן הגרש"ג זצוק"ל זיע"א מובן שנאמר פעמיים צדק כנגד שני סוגי מערכות הצדק. אולי אפשר גם כאמירה "צדק" שמגלה "צדק" בעולם, שאל תפעל רק ע"פ הצדק שמתגלה בתורה כשבפועל יצא מזה שאין צדק שמתגלה בעולם, לכן יש צורך במלכות שתשלים את הצדק שמתגלה בעולם. וכן "צדק צדק" שהצדק מתגלה כצדק באמת, שאם לא יפעילו את משפטי המלוכה יצא שאין זה צדק אמיתי מה שפוסקים אלא מקור לשחיתות בעולם. אולי לכן הביאו בדרשה את גדולי החכמים, שבשל גודלם הם גם מתקנים חוקים ותקנות שמחייבות את הציבור, כדי ליישרו, שזה מעין דוגמה קטנה של משפטי המלוכה; ולכן כיום שאין מלוכה תלך אליהם שהם מגלים כעין דוגמה של מלוכה במשפטם, שכך במשפטם יגלו את הצדק השלם (וכעין רמז שרבנן הם כמלכים [גיטין סב,א], ולכן כעין דרשו שמתגלה בהם כמו שמתגלה במשפטי המלוכה שהתורה מרבה כאן), וכמובן שאם יש מלוכה אז בה מתגלה ה"צדק" השלם של המערכת המשלימה את צדק התורה. אולי ע"ד הרמז "צדק צדק" נאמר כאן בפס' השלישי, כעין רמז שבהמשך כשהתורה מדברת על משפטים (שזה מתחיל ב-יז,ב) אז הפרשיה השלישית מדברת על מלך, כרמז שכאן מתכוון למשפטי המלכות (פרשיה ראשונה פס' ב-ז [בו נאמר על ששופטים בשערים מי שפנה לע”ז, שזהו להעמיד שופטים ושוטרים בכל שעריך, כמובא בפס' הראשון]. פרשיה שניה פס' ח-יג [בו נאמר לשמוע לשופטים ע”פ התורה שיורוך, שאומרים על "ימין ושמאל" [פס' יא] אפילו שאומרים דבר שנשמע ששמאל זה ימין ולהיפך: 'אפילו נראים בעיניך על שמאל שהוא ימין, ועל ימין שהוא שמאל – שמע להם' (ספרי), שזהו כנגד שלא לקחת שוחד שמעוות את עיניו שאז הדין אינו אמת, שכך רמז כאן שכששופטים אמת יש לשמוע להם שזה האמת, ומה שנראה בעיניך ההיפך זה פגם בך שאינך מבין את האמת]. ופרשיה שלישית מתחילה בפס' יד [שמדברת על העמדת מלך, כנגד “צדק צדק” שמרבה את משפטי המלוכה]). אולי גם נאמר "צדק צדק תרדף למען תחיה וירשת את הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך", כרמז לנאמר במלוכה: “כי תבא אל הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך וירשתה וישבתה בה" (טז,יד). וכן רומז שבלי משפטי המלוכה שמשלימים את דיני התורה תבוא גלות וחורבן (היפך מ"תחיה וירשת את הארץ"), כמו שאומר הרשב"א (שו"ת הרשב"א ג, תשג) שזהו שלא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דיני תורה (ב"מ ל,ב) שלא הפעילו בה את הדינים שמשלימים את חוקי התורה. עוד נראה שקודם נאמר "לא תטה משפט לא תכיר פנים ולא תקח שחד כי השחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקם", ממילא אם יוצא שעכשיו מדובר שהדיינים כ"ך כשרים עד שאפילו לא לוקחים שוחד כדי לקיים את הדין, כדי לשפוט צדק (רש”י), כך שהדין שלהם נקי לגמרי, אז מה שייך עוד לרדוף אחר הצדק? אלא שזהו משפטי המלכות, שגם כשהדין של הדיינים הוא צדק גמור מצידם, בכ"ז עדיין יש להשלים אותו ע"י הצדק של מערכת משפטי המלוכה כדי שיהיה צדק שלם. בנוסף, נאמר "כי השחד יעור עיני חכמים", שהכוונה שמעוור את הבנתם את דין התורה, לעומת מה שנאמר במשפטים ששם זה שמעוות את הבנתם את המציאות: '"כי השחד יעור עיני חכמים" – ובפ׳ משפטים נאמר "פקחים”. חכמים הוא בתורה. פקחים הוא בד״א. שהדיין צריך שיהא בקי בתורה ובקי בעניני עולם. וגם חכמים נגד חכמה ופקחים נגד בינה' (אדרת אליהו לגר”א). כאן נאמר על שמעוור את עיני הבנתם בתורה, ולא מדבר על שמעוות את הבנתם את המציאות, כעין רומז שבהמשך זה מערכת המלוכה שבאה לתקן את המציאות, שהדיין לא מעוות את המציאות, שמבין אותה, אלא שאינו יכול לעשות שום דבר נגד זה כיון שפוסק ע"י התורה. וכן פקחים זה כנגד בינה, שזה הבנת דבר מתוך דבר, שכך כעין רמז שהדיין דן בלא שוחד כך שיודע מה יתגלגל בהמשך, ולכן מיד מביאים את משפטי המלוכה שהיא זו שאחראית על משפטי המלוכה כדי למנוע בהמשך פרצות במציאות שיתגלגלו מזה. אולי אפשר גם כרמז בפס' שמיד מובאים: "לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' אלקיך אשר תעשה לך. ולא תקים לך מצבה אשר שנא ה' אלקיך. לא תזבח לה' אלקיך שור ושה אשר יהיה בו מום כל דבר רע כי תועבת ה' אלקיך הוא" (טז,כא-יז,א). לא ליטע אשרה רומז על העמדת הדיינים: 'אמר ריש לקיש: כל המעמיד דיין על הציבור שאינו הגון כאילו נוטע אשירה בישראל, שנאמר (דברים טז, יח) "שופטים ושוטרים תתן לך", וסמיך ליה (דברים טז, כא) "לא תטע לך אשירה כל עץ"' וכו' (סנהדרין ז,ב), שזהו כנגד הפס' הראשון "שופטים ושוטרים תתן לך". לא להקים מצבה זה אפילו בשביל להקריב לשמים (רש"י), שזהו כנגד הפס' השני שלא לקחת שוחד אפילו כדי לפסוק דין אמת. לא להקריב קרבן בעל מום ודבר רע, דרשו בספרי: 'ומנין לקדשים ששחטן חוץ לזמנם וחוץ למקומם, שהוא עובר בלא תעשה? תלמוד לומר "כל דבר", דבר שתלוי בדבור', שזה כנגד משפטי המלוכה, שצריכים להיות כדי ליישר את העם לה' ולא להיפך ח”ו; לכן נרמז כאן שלא לפסול קדשים ע”י דיבור של חוץ למקומו, כעין רמז לעגלי ירבעם שהעמידם מחוץ לירושלים ואמר לעם (בדיבור) שזה לה': “ויועץ המלך ויעש שני עגלי זהב ויאמר אלהם רב לכם מעלות ירושלם הנה אלקיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים” (מלכים א יב,כח).