"וישלח יהושע בן נון מן השטים שנים אנשים מרגלים חרש לאמר לכו ראו את הארץ ואת יריחו וילכו ויבאו בית אשה זונה ושמה רחב וישכבו שמה" (יהושע ב,א). 'וּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בַּר נוּן מִן שִׁטִין תְּרֵין גוּבְרִין מְאַלְלִין בְּרָז לְמֵימָר אֲזִילוּ חֲזוּ יַת אַרְעָא וְיַת יְרִיחוֹ וַאֲזַלוּ וְעַלוּ לְבֵית אִתְּתָא פּוּנְדְקִיתָא וּשְׁמָה רָחָב וּשְׁכִיבוּ תַמָן' (יב"ע). '"אשה זונה", תרגם יהונתן: פונדקיתא – מוכרת מיני מזונות' (רש"י). '"זונה" – מוכרת מזון' (מצודות). ע"פ יב"ע רש"י והמצודות מה שנאמר על רחב שהיתה "זונה" הכוונה מלשון מזון, שהיתה מוכרת מזונות. אמנם מהגמ' שנאמר: 'תנו רבנן: רחב בשמה זינתה … אמר רבי יצחק: כל האומר רחב רחב מיד ניקרי' וכו' (מגילה טו,א) 'בשמה זינתה – המזכיר את שמה נגרר אחר תאות זנות. נקרי – רואה קרי' (רש"י). משמע שלמדו עליה שהיתה זונה ממש, שקישרו אותה עם תאוות זנות. אמנם בפשטות אפשר שזה נאמר כעקרון על יופיה, שזהו הפשט ע"פ הנאמר שם קודם: 'תנו רבנן: ארבע נשים יפיפיות היו בעולם: שרה ואביגיל רחב ואסתר' וכו', ולכן קישרו אותה עם תאוות זנות כדי להדגיש את יופיה, ולא בשל שהיתה זונה. אלא שלכאורה מניין למדו שרחב זינתה בשמה ושהאומר רחב רחב נעשה בעל קרי? לכאורה למדו זאת מהפס' שדרשו כעין שנאמר “אשה זונה” ע”י “שמה רחב”, שהאומר את שמה היה נתפס תאוה ובא לזנות עמה. אולם בכ”ז אין זה הוכחה שאכן היתה זונה, אלא אפשר שלמדו זאת כרמז שהיה היצר תוקף אבל לא שהיא היתה זונה, רק למדו כרמז מהלשון זונה שבא לרמז גם שהיו רוצים לזנות עמה. אמנם הרד"ק פרש שרחב היתה זונה ממש (וכך גם הסביר את היב”ע): 'זונה – כמשמעה, או מוכרת מזון כמו שתרגם יונתן: פונדקיתא. והוא בשקל טובה. והאמת דעת יונתן זונה ממש, כי כן דרכו במקומות לתרגם זונה – פונדקית, וכן: "שתים נשים זונות" (מלכים א ג,טז) – פונדקן, ואף על פי שתרגם מקצתן נפקת ברא, ודעתו לפי שהזונה כפונדקיתא שמפקרת עצמה לכל'. אמנם היו שפרשו שגרמה לתאווה לאחרים: 'זונה – פונדקיתא שמוכרת מזונות ומכלכלת עוברים ושבים. ויש אומרים: שמזנה אחרים ביופיה' (פירוש חכמי צרפת). שזה בעצם כמו שנאמר בגמ' שהיתה גורמת לתאוות זנות, אבל אין הכוונה שהיתה זונה ממש. מי שפרש שהיתה זונה ממש, זה מובן כיון שזהו פשט הפס', אלא מי ששינה מהפשטות והסביר שזה מלשון מזונות, מדוע שינה מהפשט? – בפשטות הסיבה היא שהתורה לא מספרת דברים רעים על אדם שלא לצורך, ולכן אין צורך לספר שהיתה זונה, ממילא מה שהנביא אמר זונה אין זה זונה ממש אלא שמוכרת מזונות. אמנם לשיטת המפרשים זונה ממש אפשר שיש עניין לומר זאת, כמו שמסביר המלבי"ם: '"ויבאו בית אשה זונה ושמה רחב" – והיה בזה תחבולה כפולה: א. שלא יכירום כי מבני ישראל המה, באו בית אשה זונה, ונודע לתושבי כנען כי ישראל עם שונא זמה המה ולא יעלה על לבם כי שלוחי ישראל בית זונה יתגודדו. ב. ע״י שהיה שמה רחב, מפורסמת בשמה אצל גדולי הארץ, כמ״ש (מגילה טו א) רחב בשמה זנתה, נגלו לה סתרי גדולי הארץ וסודותיהם ואצלה יחקורו כל הנעשה בארץ, ולכן לא הלכו לשום מקום רק וישכבו שמה'. אולי אפשר שמי שלמד שהיתה מוכרת מזונות זה משום שביתה היה בחומה, ואם מדובר בזונה ממש לא היו נותנים לה לגור בחומה, כיון שכל מי שהיה רוצה לשלוח לרגל את הגנת העיר היה בא אליה ומרגל מאצלה. לכן אם נתנו לה לגור בבית בחומה סימן שלא היתה זונה שהכל באים אצלה, אלא מוכרת מזונות וזהו כמו כל אחת אחרת, שמוכרת בשוק או שבאים לכניסה לביתה וקונים והולכים מיד הלאה, ואינם נכנסים לביתה (שכך יכולים להביט מהחלון) ונשארים שם זמן שיוכלו לרגל כמו אצל זונה שבאים לביתה. אולי גם רמז שמה שנאמר כשהחביאה אותם: “והיא העלתם הגגה ותטמנם בפשתי העץ הערכות לה על הגג" (יהושע ב,ו), שלמה נאמר שהחביאה אותם בעצי הפשתן, מה זה נותן לי איך בדיוק החביאה אותם, הרי ברור שהטמינה אותם במה שהיה לה, מה זה משנה שמפורט שזה היה בעצי פשתן? בנוסף מדוע יש אצלה כ"ך הרבה עצי פשתן שיכולה להחביא בהם עד שיכוסו לגמרי? לכן נראה שזה בא לרמז שמה שנאמר "זונה" זהו לשון מזונות, שהיתה אופה ומבשלת ולכן היו לה עצים רבים, אולי בעצי פשתן היו מדליקים בתחילת האש כדי שהאש תתפס (שעצים גדולים לוקח להם זמן עד שנדלקים, ולכן צריך עצים דקים כדי להדליק את האש כמו שעושים כשמדליקים מדורה). לכן היה חשוב להזכיר זאת כדי להסביר שמה שנקראה זונה הכוונה מלשון מזונות ולא מלשון זנות. עוד נראה שזה קשור בדרשת המדרש: 'ויש אומרים: ששרתה עליה רוח הקדש עד שלא נכנסו ישראל לארץ; וכי מהיכן היתה יודעת שחוזרין לשלשת ימים? מיכן ששרתה עליה רוח הקדש' (רות רבה ב,א). ממילא אם היתה בעלת רוה"ק ברור שלא היתה זונה, אחרת מטומאתה לא היתה שורה עליה רוח הקדושה. אולי גם מובא במדרש: 'מהו "חרש לאמר"? … ר' נחמיה אומר: עשו עצמם קדרין, והיו צועקים ואומרים: הרי קדרות, מי שירצה יבא ויקנה. למה? שלא ירגיש בהם אדם' (ילקו"ש; יהושע רמז ז [מובא גם ברות רבה [שם] אלא שכאן נאמר בצורה ברורה יותר]). ובפס' נאמר "וישלח יהושע בן נון מן השטים שנים אנשים מרגלים חרש לאמר … וילכו ויבאו בית אשה זונה", שיהושע שלחם בסיפור כיסוי של קדרים, ולכן הלכו לרחב, כיון שהיתה עוסקת במיני מזונות ולכן היתה צריכה קדירות, כך שזה מתאים לסיפור הכיסוי שלהם.