"וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם... וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה" (במדבר טז, א-ב)

חז"ל שואלים וגם מסבירים במדרש, כיצד יכול להיות שאדם כמו קורח, מהחשובים שבשבט לוי, שהיה אדם פיקח, שיכול היה לקחת בחשבון את תוצאות המאבק נגד משה ואהרון ואם-כן, מדוע נכנס לכל המחלוקת הזאת?  (ילקוט שמעוני, פר' קרח, המתחיל ברמז תש"נ): "וקרח שפקח היה מה ראה לשטות זו? אלא עינו הטעתו. ראה שלשלת גדולה עומדת ממנו, שמואל ששקול כמשה ואהרן (שנאמר 'משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו'), ועשרים וארבע משמרות עומדות מבניו, שכולם מתנבאים ברוח הקודש.. אמר: 'אפשר הגדולה הזאת עתידה לעמוד ממני ואני אובד אותה?".

והסבר חז"ל במדרש לטעותו של קורח, שלמרות שהוא ראה גדולות, היתה לו טעות והיא - "ולא ראה יפה! לפי שבניו עומדין בתשובה".

אולם, ניתן להוסיף ולשאול, מדוע המדרש אומר ש'עינו הטעתו' בלשון יחיד? היה צריך להיות כתוב 'עיניו הטעו אותו' בלשון רבים?

כדי לענות על שאלה זו, נביא סיפור על רבי יוסף-יצחק שניאורסון מלובביץ', האדמו"ר השישי לשושלת חב"ד, אשר סיפר שכאשר היה ילד בן ארבע, שאל את אביו: "מפני מה נתן הקב"ה שתי עיניים לאדם? והרי יכול היה להעניק כוח ראיה בעין אחת? ענה לו בשאלה - למדת 'אל"ף-בי"ת'? ענה לו: 'כן'! הוסיף אביו ואמר: 'יודע אתה שיש אות שי"ן ואות סי"ן, ומה ההבדל ביניהם?'. ענה לו יוסף-יצחק הקטן: 'בשי"ן, הנקודה בימין ובסי"ן הנקודה בשמאל'. או-אז הרים אביו את קולו ואמר לו: 'זו הסיבה שה' ברא שתי עיניים לאדם, ללמדנו שיש דברים שצריך לראות בעין ימין ויש דברים שיש לראותם בעין שמאל'. סיים הרבי ואמר: באותה שעה נכרת בליבי, כי על מצוות ומעשים טובים יש להסתכל בעין ימין ועל עוונות, אם רואים בכלל, אז להסתכל בעין שמאל".

קורח בחן את המציאות בעין אחת, כדי למצוא חסרונות אצל הזולת, או לחילופין ראה בעין אחת רק את מעלת עצמו ולא מעלות חברו. גישה זו של עין אחת היא אשר 'סימאה' את עיני קורח ולכן הגיע לאן שהגיע.

חשוב שנפנים את סיפורו של קורח, ולפני שיוצאים בביקורת כלפי אחר וכן כאשר נחשפים למחלוקת קשה, עלינו לבודד את המניעים האישיים - ולהיזכר באמרתו של רבי מאיר מפרמישלאן: "לאדם ניתנו שתי עיניים, שיראה בעינו האחת מעלות חברו ובעינו השנייה חסרונות עצמו".

הרב משה צבי וקסלר, מהאתר: "ישיבת בני עקיבא, קרית הרצוג, בני ברק" - https://ytbb.co.il/