התבוננות "מדוע דווקא" לפרשת במדבר

א,ב: שאו את ראש כל עדת בני ישראל: ש: מדוע דווקא 'שאו' ולא 'שא'? ת: אמנם הפנייה הייתה אל משה בלבד (פסוק א': וידבר ה' אל משה), אך פעולת מניין העם הצריכה שיתוף פעולה של אהרן (תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם, אַתָּה וְאַהֲרֹן; פסוק ג') ושל ראשי השבטים (וְאִתְּכֶם יִהְיוּ, אִישׁ אִישׁ לַמַּטֶּה; פסוק ד'). הפנייה הייתה אל משה בלבד כדי להטיל עליו את מלוא האחריות על מניין העם, אך מצד שני, לא להטיל עליו משימה שלא יוכל לבצעה לבדו. אכן בפסוק מ"ד בא הסיכום: אֵלֶּה הַפְּקֻדִים אֲשֶׁר פָּקַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, וּנְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל; וכן: כָּל-פְּקוּדֵי הַלְוִיִּם אֲשֶׁר פָּקַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן  (ג,לט), לא נאמר 'אשר פקדו', כי האחריות לכל פעולת המניין נשארה על משה בלבד. אחריות אישית זאת ניכרת בבירור בציווי שלא למנות את הלויים (לא תפקוד, לא תשא, ואתה הפקד; פסוקים מ"ט-נ'). ניתן לשער את סיבת הטלת האחריות על משה בלבד, כדי שאהרן לא יואשם בחישובים כוזבים, שהרי בסוף תהליך מניית העם, הבכורים והלויים, אהרן קיבל כסף: וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף, לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו--פְּדוּיֵי, הָעֹדְפִים בָּהֶם (ג,מח).

[1]  ב,יב: והחונִם עליו: ש: מדוע דווקא 'החונִם' (עם חולם מלא באות חית וחיריק חסר, ללא יוד, באות נון) ולא 'החֹנים' (חולם חסר באות חית וחיריק מלא באות נון)? ת: רק ציון הנלווים לדגל ראובן מובא בצורת 'החונִם', ואילו דגלי יהודה (פסוקים ג, ה) ודן (פסוק כ"ז), וכן משפחת מררי (ג,לח) וסדר המחנות (י,ה-ו) נזכרים בצורת 'החֹנים'. נראה כי מנהיגות טבעית מבוטאת בחיריק מלא, המורה על כפיפות מלאה ומרצון של הכפופים למנהיג, של 'החונים עליו'. חיריק חסר מבטא פגם באמון הנלווים אל המנהיג, כאילו חונים ואינם חונים. דגל ראובן כלל את שבטי שמעון וגד. שבט ראובן ידוע בפגם המנהיגות שלו עוד ממעשה בלהה ומכירת יוסף למצרים, אך בכל זאת מנהיגות הדגל ניתנה לו בהיותו בכור האחים, וזאת למרות שיוצאי הצבא בני שבט שמעון מנו הרבה יותר מבני שבט ראובן (59300 לעומת 46500), ושבט גד מנה רק 900 פחות מראובן, בעוד שאר ראשי הדגלים מרובים יותר באופן משמעותי מבני השבטים הכפופים להם. כאשר מזכירים את דגל מחנה אפרים לא מציינים כלל 'החונים עליו', אלא רק 'ועליו' (פסוק כ'), כי הייתה יריבות בנושא המנהיגות בין מנשה בכורו של יוסף לבין אפרים הצעיר ממנו (וְאוּלָם, אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ; בראשית מח,יט). עניין החולם החסר והמלא באות חית (במילה 'החונים') תלוי בחיריק המלא או החסר (בהתאמה) באות נון.

[1]  ג,ט: נתונים נתונים המה לו, מאת בני ישראל: ש: מדוע דווקא 'נתונים נתונים' (בכפילות) ולא 'נתונים', ומדוע דווקא 'נתונִם' (בחיריק חסר)? ת: הכפפת בני לוי לאהרן אינה חד-פעמית, אלא תמשך לנצח, לדורות הבאים, "ולבניו", וזאת כל עוד בני ישראל רוצים בכך, "מאת בני ישראל", לכן באה כפילות, המורה על הימשכות הנתינה לעתיד, ועל עצם הנתינה מבני ישראל, ברצון. החיריק החסר מורה על תלות הנתינה ברצון מלא, כאילו נתון בתנאי של רצון חופשי.