הנה לנו עצה טובה, במיוחד בספירת העומר, כיצד עלינו להרבות אהבה בין הבריות. אומר לנו רבי שמעון בר-יוחאי, בזוהר הקדוש (פרשת תזריע): "הנגעים באין על מילה בישא, ועל מילין טבין דאתי לידיה ולא מליל (תרגום: הנגעים באים על מילים טובות שבאו לו, ולא אמר אותן)".

עולם הדיבור, מורכב בעצם משלושה סוגי דיבור ועוד אחד רביעי. סוגי הדיבור הם:

א. דיבורים אסורים, כגון: לשון הרע, רכילות, קללות וכיוצא בזה.

ב. דיבורים שהם מצווה, כגון: לימוד תורה, ברכות או תפילות.

ג. בתווך בין שניהם נמצאים דיבורים מותרים: ענייני חולין שהם לא עבירה ולא מצווה.

השאלה הנשאלת היא, כיצד באמת משפיעים על הדיבור ומונעים מעצמנו דיבור קלוקל ואסור? התשובה, על פי הזוהר הקדוש, לא נמצאת במחוזות השליטה על הדיבור או לחילופין בשתיקה, אלא באופן מפתיע במחוזות הדיבור עצמו - "הנגעים באים על מילים טובות שבאו לו, ולא אמר אותן".

הזוהר הקדוש אומר שכמו שהאדם עתיד להיענש על כל הדיבורים הרעים שהיה לו לא לומר והוא אמר, כך הוא עתיד להיענש על כל הדיבורים הטובים שהיו צריכים לצאת מפיו, ולא יצאו. וזהו סוג הדיבור הרביעי שאנחנו מדברים עליו - דיבורים טובים שהיו צריכים להיאמר ולא נאמרו. כל המחמאות שהיינו צריכים לתת, כל המילים הטובות, מילות העידוד וההודאה, כל אלו נספרים ונמנים ועל כולם אנחנו עתידים ליתן את הדין.

בדיבור אין חלל ריק - במקום שבו מילים טובות לא נאמרות, באות מילים לא טובות, מגיע דיבור על דברים בטלים, שמהר מאוד גולש גם לדיבורים אסורים. אם נדבר דברים טובים, תנועת הדיבור תהיה כלפי מעלה, והוא יימשך למקומות העליונים. ואם דברים בטלים ממלאים את הפה, הכיוון הכללי הוא למטה, ומשם לדיבורים אסורים, ללשון הרע ורכילות הדרך קצרה.

ההתמודדות עם דיבורים אסורים אינה בשתיקה, אלא בדיבור אחר. שתיקה לא "תכבה" מילים לא טובות. רק דיבור טוב, מילים טובות שייאמרו, יצליחו ליצור שינוי.

נזר הבריאה, האדם, שעליו נאמר (בראשית ב, ז): "וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה", לרוח מדברת, אסור לו להשפיל את כתר הדיבור, אלא עליו לרומם אותו מעלה.

הרב אייל ורד, מהספר: "אל שפת האמת - על פרשת השבוע"