עם לבדד ישכון
נכתב על ידי אביהו ח, 14/5/2024
*תרגום לעברית של המאמר לוול סטריט ג׳ורנל*
כמה שווה החותם הנשיאותי? אותו נשר אצילי, מוקף עיגול, היה עד לא מזמן מטבע יקר ערך, תעודת אחריות שמאחוריה הכוח הצבאי, המדיני והכלכלי החזק בהיסטוריה.
זו הסיבה שמכתב התחייבות הנושא את החותם הנשיאותי תרם לפני עשרים שנה בדיוק לתפנית היסטורית בישראל. באותם ימי אביב של 2004, התקשה ראש הממשלה אריאל שרון לקדם את תכניתו לנסיגה כוללת מרצועת עזה שהייתה מאוכלסת אז באלפי מתנחלים וכמה אוגדות של צבא ההגנה לישראל. החשש היה כפול: אחד, העתקת התקדים של נסיגה לגבולות 1967 מעזה אל יהודה ושומרון, לגבולות שאינם בני הגנה. השני, החשש שהמהלך ייתפס כבריחה תחת אש ויחזק את גורמי הטרור ברצועה לאחר הנסיגה.
לעזרתו של שרון נחלץ חבר ותיק, נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש. הוא שיגר מכתב שסייע, בעיתוי קריטי, לגייס תמיכת שרים וח"כים למהלך. רבים מכירים את ההבטחה המשתמעת של הנשיא, שישראל תוכל לשמר לעצמה חלק מיהודה ושומרון שבהם נמצאים גושי ההתיישבות. אבל בשיחותיי עם גורמים בכירים בישראל ובארה"ב, הופתעתי עד כמה הם שכחו התחייבות נוספת, נחרצת בהרבה, במכתב:
"ישראל תשמור לעצמה את הזכות להגן על עצמה נגד טרור, לרבות נקיטת פעולות נגד ארגוני טרור. ארצות הברית תוביל את המאמצים לבנות את היכולת של מוסדות פלסטיניים ללחום בטרור, לפרק ארגוני טרור ולמנוע מאזורים שאותם תפנה ישראל מלהוות איום שאיתו יהיה להתמודד באמצעים אחרים".
עקרון זה במכתב אושרר ברוב עצום בידי שני בתי הקונגרס, מעניק בכך להתחייבות משקל נוסף.
כשנבחר הנשיא אובמה, ב-2009, הוא מיהר למחוק כל זכר להתחייבות להכיר בגושי ההתיישבות. מסמכי ויקיליקס חשפו איך תודרכו פקידים בממשלו לטעון שאין מדובר בנייר מחייב, תוך שהם דוחפים את ישראל לנסיגה עד מרחק רבע שעה נסיעה מהצומת המרכזי בתל אביב.
ארצות הברית כשלה בעשרים השנה האחרונות במאמצים שאליהם התחייבה להילחם בטרור ולמנוע מעזה – הלא היא "האזורים שאותם תפנה ישראל", להוות איום על מדינת היהודים. כשלה, או בעצם לא התאמצה במיוחד: כאשר חמאס השתלט על הרצועה, ארצות הברית לא עשתה דבר. הנשיא אובמה שלל מישראל טילי הלפייר במבצע הצבאי נגד חמאס בקיץ 2014, וביידן לחץ על ישראל לעצור מבצע צבאי אחר בעזה, במאי 2021. בחישובי חמאס הם יכולים תמיד לקוות להחזיק מעמד במנהרות עד לרגע שבו הנשיא יגיד לישראל: עד כאן.
כעת, בהצהרתו חסרת התקדים על עצירת חימושים, משלים הנשיא את גריסת המסמך. ההשלכות יהיו אסוניות. האיזור כולו, והעולם כולו, מתבוננים על הדרך שבה מתנערים נשיאים מהתחייבויות עבר ומשותפה אסטרטגית. היו ימים שבהם הצהרה אמריקנית הייתה כמו הדולר: היא כובדה בכל מקום, מוצר נחשק עובר לסוחר. הדולר אינו מה שהיה פעם וגם הבטחות נשיאותיות: אין פלא שערב הסעודית מגיעה לוושינגטון עם סל דרישות בלתי נסבל, מכור גרעיני ועד ברית הגנה, ודורשת לכך ערבויות. בימים שבהם ארצות הברית עמדה בדבריה, לא היה צורך בשוחד כה בוטה וגם לא באישור ברוב מיוחס בסנאט.
במקום לסייע כמובטח, ארצות הברית מפריעה. בהחלטה למנוע משלוח נשק מישראל היא משגרת לחמאס משלוח של הנשק היקר ביותר: תקווה.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
