'בשלישית פרה אדומה' (מגילה כט,ט). 'פרה אדומה - להזהיר את ישראל לטהר שיעשו פסחיהן בטהרה' (רש"י). במשנה מובא הדין שהקריאה השלישית מארבע פרשיות שקוראים זהו פרשת פרה אדומה, ומסביר רש"י שתיקנו זאת כיון שמתקרבים לפסח ולכן קוראים בציבור להזהיר את ישראל שיטהרו לקראת הקרבת קרבן הפסח. המ"ב הביא סיבה אחרת: 'השלישית היא פרשת פרה אדומה והיא בשבת שקודם פרשת החודש, שכן היה שריפתה במדבר סמוך לניסן כדי להזות בה את ישראל באפר החטאת מיד אחר הקמת המשכן, כדי שיהיו טהורים ויוכלו לעשות הפסח בזמנו. לכך קורין פרשה זו להתפלל לפניו ית' שגם עלינו יזרוק מים טהורים במהרה' (מ"ב על שו"ע או"ח תרפה,א). אמנם זו סיבה יפה אולם ביר' נאמר שאת הפרה עשו לאחר ר"ח ניסן: 'רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינה: בדין הוא שתקדים החודש לפרה, שבאחד בניסן הוקם המשכן ובשני נשרפה הפרה; ולמה פרה קודמת? שהיא טהרתן של כל ישראל' (יר' מגילה ג,ה). גם בבבלי מובא: 'דאמר רבי לוי: שמנה פרשיות נאמרו ביום שהוקם בו המשכן, אלו הן: ...  ופרשת פרה אדומה' (גיטין ס,א-ב), 'ופרשת פרה אדומה - לפי שביום המחרת נשרפה הפרה להיות נטהרין לפסחיהן, וקודם לכן לא יכלו לעשותה דבעינן "והזה אל נכח פני אהל מועד" (במדבר יט). והכי אמרינן במסכת מגילה ירושלמי: באחד בניסן הוקם המשכן ושני לו נשרפה הפרה' (רש"י). ממילא לפי זה לא שייכים דברי המ"ב שהרי יסוד דבריו זה בשל שעשו את הפרה אדומה לפני ניסן, ובגמ' וביר' מפורש אחרת. אמנם לשיטה שנאמרה ברש"י במרה זה יכול להתקיים: "שם שם לו חק ומשפט" (שמות טו,כה), 'שם שם לו" - במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם; שבת ופרה אדומה ודינין' (רש"י. ומקורו בחז"ל [סדר עולם זוטא,ד]), שלשיטה זו יכול להיות ששרפו לפני ר"ח ניסן. אמנם אפשר לומר בדומה למ"ב שאנו קוראים פרה אדומה בשל שנעשתה בניסן ואנו מבקשים מהקב"ה בקריאתה שיטהרנו, וממילא היה ראוי לקרואתה לאחר פרשת החודש שאז הוקרבה, אולם כיון שיש מעלה גדולה בפרה אדומה שהיא טהרתם של ישראל כמו שאומר היר', אז הקדימו אותו לפני פרשת החודש, אבל עדיין זה סמוך לזמן עשיית הפרה אדומה, שנעשתה ב-ב' ניסן (ואולי לזה התכוון המ"ב). אולי אפשר גם שהיה ראוי לקראתה בסמוך לר"ח ניסן שאז הצטוו על פרה אדומה (כמו שאומרת הגמ' בגיטין), אלא שכיון שבפרשת החודש יש יותר קשר לר"ח ניסן (שהרי מדבר עליו) אז קבעו שפרשת החודש יהיה סמוך לר"ח ופרשת פרה קודמת לו בסמוך. אולי אפשר שתקנו לקרוא את פרשת פרה כרמז לגילוי של טהרה (כיר'), וזירוז ליטהר לקרבן פסח, שבאו לבטא בזה בקשה מהקב"ה שיגאלנו, ולכן זה סמוך לניסן שבו עתידים ליגאל ('ר' יהושע אומר: בניסן נגאלו בניסן עתידין ליגאל. מנלן? אמר קרא (שמות יב, מב): "ליל שמורים", ליל המשומר ובא מששת ימי בראשית' [ר"ה יא,ב]). לכן זה מתגלה כזירוז ליטהר לקראת קרבן פסח שהוא כעין הקרבן פסח שבגאולת מצרים, שזה מרמז על הגאולה העתידה שהיא בניסן (שלכן ר"י מביא דימוי לגאולת מצרים ולא רק אומר שיגאלו בניסן בשל הפס', אלא גאולת מצרים מרמזת שיש יעוד לזמן הזה); וכמו שבמצרים קרבן פסח היה הגילוי והביטוי לעזיבתנו את הטומאה של מצרים (שהיה זה הע"ז של המצרים) והליכתנו אחר ה', כך גם אנו מבטאים בזה את עזיבת כל טומאותינו, וחיבורנו השלם לה', שזהו בטהרה בהקשר לקרבן פסח. יחד עם זה הפרה אדומה עצמה מגלה טהרה שלמה, שהיא מטהרת מחטא העגל: 'ומפני מה כל הקרבנות זכרים וזו נקבה? א"ר איבו: משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך. אמר המלך: תבא אמו ותקנח את הצואה. כך אמר הקדוש ברוך הוא: תבא פרה ותכפר על מעשה העגל' (במדבר רבה יט,ח). וחטא העגל פגם בשלמות הטהרה שהיתה במתן תורה שלכן הגענו אז לדרגת טהרה כמלאכים, למצב שלא היה שולט בנו מלאך המוות (ע"ז ה,א). לכן בפרה אדומה מתגלה שלמות הטהרה בישראל (כמו שאומר היר' 'טהרתן של כל ישראל') [וראה ב'תורת המקרא' "חוקת", למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א, שמסביר על גילוי של ארבעת הטהרות שהיה ראוי להתקיים בכניסה לארץ]. לכן אנו מבקשים שכמו שהגענו לשלמות הטהרה בגאולת מצרים, שהיה כגאולה השלמה (קודם שחטאו), כך שנזכה להגיע לשלמות הגאולה בקרוב, בניסן שהוא זמן ראוי לגאולה, שלכן גם התגלה בו בפועל ציווי ועשיית הפרה אצל משה. אולי אפשר שפרה אדומה רומזת גם לטהרת הדעת, שמבטלים דעתנו מפני דעת ה', שפרה אדומה מייצגת את החוק - דבר שלא מובן בדעתנו: 'אמר שלמה: על כל אלה עמדתי, ופרשה של פרה אדומה חקרתי ושאלתי ופשפשתי - "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני"' (במדבר רבה יט,ג). דבר זה חשוב במיוחד בהיותו נאמר ע"י שלמה, מעבר לכך שהוא היה האדם הכי חכם, יש בזה כמשקל מול מעשיו שעשה בשל שחשב שמבין מול התורה: 'ואמר ר' יצחק: מפני מה לא נתגלו טעמי תורה? שהרי שתי מקראות נתגלו טעמן נכשל בהן גדול העולם. כתיב (דברים יז, יז) "לא ירבה לו נשים", אמר שלמה: אני ארבה ולא אסור; וכתיב (מלכים א יא, ד) "ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו". וכתיב (דברים יז, טז) "לא ירבה לו סוסים", ואמר שלמה: אני ארבה ולא אשיב, וכתיב (מלכים א י, כט) "ותצא מרכבה ממצרים בשש" וגו'' (סנהדרין כא,ב). כך שבפרה אדומה מתגלה אי הבנה של דבר ה', ולכן לא מגיע לחטא, שיצה"ר לא מטעהו שלו זה לא יקרה או שכיום זה לא שייך וכדו', שבפרה אדומה יש רמז להתבטלות גמורה לפני דעת ה'. בנוסף גם כששם את דעתו בשלמות חיבור לדעת ה', לא יבוא לחטוא מהדעת המעוותת שנעשתה בנו בחטא עץ הדעת. לכן אפר הפרה מכפר מטומאת מת, שהמיתה באה מהחטא ('אין ערוד ממית, אלא החטא ממית' [ברכות לג,א]), ופרה אדומה מקשרת לביטול החטא, ע"י שדעת האדם מתבטלת ודבוקה בדעת ה'. לכן קוראים פרשת פרה סמוך לניסן (ואחרי זכור, שמבטלים את כח טומאת עמלק מהעולם) להיות טהורים מהחטא וראויים לגאולה בניסן. בבי"א.