"ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלת נר תמיד. באהל מועד מחוץ לפרכת אשר על העדת יערך אתו אהרן ובניו מערב עד בקר לפני ה' חקת עולם לדרתם מאת בני ישראל" (שמות כז,כ-כא). '"וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר". הדא הוא דכתיב (ירמיהו יא, טז): "זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר קָרָא ה' שְׁמֵךְ", וכי לא נקראו ישראל אלא כזית הזה בלבד? והלא בכל מיני אילנות נאים ומשובחים נקראו ישראל! בגפן ותאנה שנאמר (תהלים פ, ט): "גפן ממצרים תסיע". תאנה שנאמר (הושע ט, י): "כבכורה בתאנה בראשיתה". כתמר שנא' (שיר ז, ח): "זאת קומתך דמתה לתמר". כארז שנא' (תהלים צב, יג): "כארז בלבנון ישגה". כאגוז שנאמר (שיר ו, יא): "אל גנת אגוז ירדתי". וקראן בכל מיני שלחים, שנאמר (שם ד, יג) "שלחיך פרדס רמונים". ובא ירמיה לומר "זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר"?! אלא מה הזית הזה עד שהוא באילנו מגרגרין אותו, ואח"כ מורידין אותו מן הזית ונחבט, ומשחובטין אותו מעלין אותו לגת ונותנין אותן במטחן, ואח"כ טוחנין אותן, ואח"כ מקיפין אותן בחבלים ומביאין אבנים, ואח"כ נותנין את שומנן. כך ישראל – באין עובדי כוכבים וחובטין אותם ממקום למקום, וחובשים אותן וכופתין אותם בקולרין, ומקיפין אותן טרטיוטין, ואח"כ עושין תשובה והקב"ה עונה להם. מנין? שנאמר (שמות ב, כג): "ויאנחו בני ישראל". וכן (דברים ד, ל): "בצר לך ומצאוך כי א'ל רחום ה' אלקיך", הוי "זית רענן יפה פרי תואר". דבר אחר: מה ראה ירמיה למשול אבותינו כזית? אלא כל המשקין מתערבים זה בזה והשמן אינו מתערב אלא עומד. כך ישראל אינם מתערבים עם העובדי כוכבים שנאמר (דברים ז, ג): "ולא תתחתן בם". דבר אחר: כל המשקים אדם מערב בהם ואינו יודע איזה תחתון ואיזה עליון, אבל השמן אפילו אתה מערבו בכל המשקין שבעולם הוא נתון למעלה מהן. כך אבותינו בשעה שהיו עושים רצונו של מקום נצבים למעלה מן העובדי כוכבים, שנאמר (שם כח, א) "ונתנך ה' אלקיך עליון". הוי "זית רענן יפה פרי תאר"' וכו' (שמו"ר לו,א). בדרשה הראשונה נאמר שהשמן מרמז על החזרת בנ"י בתשובה בהכאה מהגוים (שהשמן לאחר הכאה), ובדרשה השניה נאמר שהשמן מרמז שבנ"י לא מתבוללים בגוים, נראה שזה כרמז שכשבנ"י מתבוללים באים הגוים ומכים בנו ומבדילים אותנו מהם, כעין מה שקרה בשואה. ע"פ הדרשה שזית מסמל את בנ"י שהגוים פוגעים בנו עד שאנו חוזרים בתשובה (ולצערנו ראינו זאת גם בחודשים האחרונים שהרבה התעוררו בעקבות הטבח הנורא שפגעו בנו אויבנו בשמחת תורה, וכן הרבה מתחזקים במשך המלחמה הנוכחית), נראה שלכן בגילוי של הדלקת נרות המנורה ישנם שני גילויים, יש שכל הנרות דולקים רק בלילה, ויש שנר מערבי ממשיך לדלוק גם במשך היום, שזה תלוי במעלתנו בקדושה: 'תנו רבנן: ארבעים שנה ששמש שמעון הצדיק … והיה נר מערבי דולק. מכאן ואילך פעמים דולק פעמים כבה' (יומא לט,א). כיון שנר מערבי מראה על השראת השכינה בנו, ולכן זה תלוי ע"פ מעלתנו בגילוי שכינה בעולם: '(ויקרא כד, ג) "מחוץ לפרוכת העדות יערוך", וכי לאורה הוא צריך? והלא כל ארבעים שנה שהלכו בני ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורו! אלא עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל. מאי עדות? אמר רב: זו נר מערבי, שנותן בה שמן כמדת חברותיה, וממנה היה מדליק ובה היה מסיים' (שבת כב,ב). (ראה ב'תורת המקרא' פרשת “תצוה", למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א, איך זה רמוז בפס' של הדלקת המנורה). לכן נראה שזה רומז שכאשר אנחנו מתנהגים כראוי בדבקות לשכינה, אז הנר המערבי דולק גם ביום בנס, כרמז שזה משפיע עד שגם במציאות הטבעית (שאדם רואה במשך יום, בשל שיש אור שמאיר בעולם ולכן יכול לראות, להבדיל מהלילה שחשוך) אפשר ממש לראות את ההטבה שיש בעולם בעקבות השראת השכינה (שזהו אור הנר שמאיר, שאור רומז לטוב – מאיר עינים), שזהו הדרשה השלישית שכשאנו עושים את רצונו של הקב"ה אנו מתעלים מעל הגוים, שרואים בעין את מעלתנו בעקבות דבקותנו בקדושה. אבל אם אנחנו לא ראויים, אז הזמן שבו מתגלה האור של המנורה זה רק בלילה כרמז לצרות (כעין חשכת הלילה), שבעקבות הצרות אז מתגלה החיבור לשכינה, שזהו שהנרות שמכוונות לקה”ק (ע”י הנר המערבי; וכן עצם האור מרמז לקדושה, “כי נר מצוה ותורה אור" [משלי ו,כג]). ובאה הדרשה האמצעית לומר שבנ"י לעולם נפרדים מהגוים (שזה נרמז בשמן זית [וכן בעץ הזית כמו שמביא מרן פאר הדור הגרש"ג זצוק"ל זיע"א, שם]), שגם כשלא רואים את אורנו, כמו שביום נר המערבי כבה, בכ"ז מי שידקדק יראה שתמיד יש קדושה בבנ"י, רק שצריך לחפש, כעין שלא מאיר ביום כיון שנר ביום לא מאיר בשל אור השמש (וכך כעין רמז שחוטא בשל התאוות שבעולם, שרואה ביום ועיניו מושכות אותו לתאות ולכן חוטא, ולא שזה במהותו, אלא חיצוני לו שמשפיע עליו), אבל בלילה רואים את אורו למרחוק; כך גם בנ"י גם כשחוטאים ח"ו עדיין אנו דבקים בשכינה מצד מהותנו, שאנו בנים לקב"ה, שלא כגוים (ולכן כשיש צרה מתפרץ הקדושה הנחבאת ומשפיעה לתשובה וחזרה לדבקות גדולה בה'). זהו המנורה שיש בה שבעה נרות, כרמז לבנ"י שאנו בני האבות והאמהות, שהם שבעה (שלושה אבות וארבע אמהות), וכן דבקים בתורה שיש בה גילוי גם לשבעה: 'דא"ר שמואל בר נחמן א"ר יונתן: (משלי ט, א) "חצבה עמודיה שבעה", אלו שבעה ספרי תורה' (שבת קטז,א). שישראל והתורה מאוחדים, וביחד מקדשים את העולם שנברא בשבעה ימים, שזהו כמובא במדרש: 'לכך נאמר "זית רענן יפה פרי תואר", כשם שהשמן מאיר כך ביהמ"ק מאיר לכל העולם, שנאמר (ישעיה ס, ג): "והלכו גוים לאורך". לכן נקראו אבותינו זית רענן שהם מאירים לכל באמונתם. לכך אמר הקב"ה למשה: "וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ"' (שמו"ר שם). וזה רמוז ב"בראשית" שזהו רמז לתורה ובנ"י, שהעולם נברא בשבילם (כמובא ברש"י בראשית א,א), כדי לגלות את שכינת ה' בעולם; וכאן זה מתגלה בשבעת הנרות במנורה, שנר מרמז על התורה (“נר מצוה ותורה אור") ועל האדם ("נר ה' נשמת אדם" [משלי כ,כז]), ואחרי בראשית באה האמירה: "ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור" (בראשית א,ג). אולי גם שלושה נרות בכל צד מכוונים לנר המערבי שבאמצע, והנר המערבי מכוון כנגד קה"ק – לשכינה ('דתניא: (במדבר ח, ב) "אל מול פני המנורה יאירו", מלמד שמצדד פניהם כלפי נר מערבי, ונר מערבי כלפי שכינה [מגילה כא,ב]); כעין רמז ששלושה כנגד שלושת האבות, שזה כרומז לכלל בנ"י שיצאו מהם, ושלושה מצד שני כנגד התורה שמתגלת בשלוש – בתורה נביאים וכתובים, או מקרא משנה ותלמוד ('אמר רב ספרא משום ר' יהושע בן חנניא: מאי דכתיב (דברים ו, ז) "ושננתם לבניך"? אל תקרי "ושננתם" אלא "ושלשתם", לעולם ישלש אדם שנותיו, שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד' [קידושין ל,א]), וכן יש חשיבות שבנ"י לא יתרחקו מהתורה שלושה ימים (ב”ק פב,א), ובחיבורם (של ישראל והתורה) – בנר האמצעי (שהוא כעין לוקח את שני צדדי המנורה שיוצאים ממנו ומאחדם), זה מגלה שכינה בעולם, ולכן מכוון כנגד השכינה, שזה נעשה בגילוי תורה שנתנה לנו מסיני, שזהו גילוי שנרמז בלוחות הברית (שבהם כל מצוותיה של תורה [יר' שקלים ו,א], וכן כרמז לתורה שמשה קיבל מסיני שזה כל התורה כולה [יר' פאה ב,ד; ברכות ה,א]) שבארון שבקה”ק, שלשם מכוון הנר המערבי. אולי אפשר ששמן זית מרמז על מעלת א”י, שנאמר בה “ארץ זית שמן” (דברים ח,ח), שהשכינה שורה דווקא בארץ (מכילתא; שמות יב,א), ולכן המנורה שמרמז על השכינה בישראל מרמזת על א”י ולכן שבעה נרות כנגד שבעת העממין שאנו מכלים (כעין שורפים באש הקדושה שבנרות) בא”י ויושבים במקומם (אולי שלושה מכל צד כנגד “שמן” ו”זית”, ומאוחדים באמצע כנגד א”י, שהשמן זית יוצא מהארץ שמגדלת ומוציאה אותו). (אולי לכן לא נאמר שמו של משה אלא רק ברמז, כעין כנגד שלא נכנס לארץ, לכן הוא עצמו לא מופיע בגלוי אבל נרמז עליו ("ואתה תצוה … ויקחו אליך”), כרמז שמשה לא נכנס אבל הוא השפיע לחיבור לא”י וגילוי שכינה בה ע”י התורה שהביא לנו, ואף ראה בעיניו את הארץ שהיה בזה חיבור רוחני לארץ (כמובא ביהודי הקדוש).