"והנה דבר ה' אליו לאמר לא יירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך. ויוצא אתו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וספר הכוכבים אם תוכל לספר אתם ויאמר לו כה יהיה זרעך. והאמן בה' ויחשבה לו צדקה. ויאמר אליו אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה. ויאמר אדנ'י ה' במה אדע כי אירשנה. ויאמר אליו קחה לי עגלה משלשת ועז משלשת ואיל משלש ותר וגוזל' וגו' (בראשית טו,ד-ט). "והאמין בה'" - לא שאל לו אות על זאת, אבל על ירושת הארץ שאל לו אות ואמר לו במה אדע. "ויחשבה לו צדקה" - הקב"ה חשבה לאברם לזכות ולצדקה על האמונה שהאמין בו. ד"א: במה אדע, לא שאל לו אות אלא אמר לפניו: הודיעני באיזה זכות יתקיימו בה. אמר לו הקב"ה: בזכות הקרבנות. "עגלה משלשת" - (ב"ר) שלשה עגלים רמז לג' פרים: פר יוהכ"פ, ופר העלם דבר של צבור, ועגלה ערופה. "ועז משלשת" - רמז לשעיר הנעשה בפנים, ושעירי מוספין של מועד, ושעיר חטאת יחיד. "ואיל משלש" - אשם ודאי, ואשם תלוי, וכבשה של חטאת יחיד. "ותור וגוזל" - תור ובן יונה' וכו' (רש"י). ההסבר השני של רש"י צריך הסבר, מה המיוחד דווקא בקרבנות שלכן הם הזכות לקיומנו בארץ? ראה 'מעשי אבות א', 'במה אדע כי אירשנה', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א. אולי אפשר שמה שמביא את זכות הקרבנות הכוונה לגילוי מהות המשכן, שהוא מחבר שמים וארץ, ודבר זה מתגלה במיוחד בקרבנות שבהם מעלים מהארץ לשמים (ויש בזה שותפות של כל הבריאה: אדם [המקריב], חי [הקרבן בעל חי], צומח [הנסכים] ודומם [מלח], שמעלים את כל הבריאה לשמים). שבזה בא לומר שהזכות היא המהות של א"י שבה אנו מקדשים את העולם, ומחברים שמים וארץ, מעלים את הארץ לשמים. שזהו מהותה של א"י והקשר שלנו אליה. שבשיא זה מתגלה בקרבנות - בעבודת המשכן שהיא דווקא בארץ, כיון שזהו מהותה של הארץ, מקום לשכינה ('אֶרֶץ כְּנַעַן מְקֻדֶּשֶׁת מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, אֶרֶץ כְּנַעַן כְּשֵׁרָה לְבֵית שְׁכִינָה וְאֵין עֵבֶר הַיַּרְדֵּן כָּשֵׁר לְבֵית שְׁכִינָה' [במדבר רבה ז,ח]). הקרבת קרבנות זה בשיא הקדושה כשיש מקדש, אבל גם כשאין את המעלה הזו בכ"ז הבסיס לזה שזהו מעלת א"י בתיקון וקידוש העולם, זה עדיין קיים; לכן תמיד יש זכות להיותנו בארץ, שזהו בשל המהות שלנו שקשורה בארץ, שדווקא בה יש את השלמות של גילוי תורה בעולם (ספרי עקב, מג) שמקדשת ומעלה את כל העולם לה'. אולי אפשר שמה שנאמר קרבנות הכוונה הם ודוגמתם, שזהו יסורים שעל ידם אנו זוכים לקבל את הארץ, כמו שאומר רשב"י: 'תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר: שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, וכולן לא נתנן אלא ע"י יסורין. אלו הן: תורה, וארץ ישראל והעולם הבא... ארץ ישראל דכתיב (דברים ח, ה) "כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלקיך מיסרך", וכתיב בתריה "כי ה' אלקיך מביאך אל ארץ טובה"' וכו' (ברכות ה,א). שע"י יסורים אנו זוכים לקבל את הארץ, וקודם נאמר: 'דאמר רשב"ל: נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורין, נאמר ברית במלח דכתיב (ויקרא ב, יג) "ולא תשבית מלח ברית", ונאמר ברית ביסורין, דכתיב (דברים כח, סט) "אלה דברי הברית". מה ברית האמור במלח מלח ממתקת את הבשר, אף ברית האמור ביסורין יסורין ממרקין כל עונותיו של אדם'. שהפס' של ברית במלח נאמר בקרבנות: "וכל קרבן מנחתך במלח תמלח ולא תשבית מלח ברית אלקיך מעל מנחתך על כל קרבנך תקריב מלח" (ויקרא ב,יג), כך שזה מרמז על קשר בין יסורים וקרבנות (ושניהם מכפרים), וממילא רומז להמשך הגמ' שהיסורים שבהם אנו זוכים לארץ קשור לכך שהקרבנות ודוגמתו (היסורים) הם שמזכים לנו את הארץ. הקשר של יסורים וקרבנות מפורש יותר במכילתא, וגם הוא הובא יחד עם העניין שהיסורים מזכים לנו את א"י:  'רבי שמעון בן יוחאי אומר: חביבין יסורים ששלש מתנות טובות נתנו לישראל ואומות העולם מתאוין להם, ולא נתנו (להם) אלא ביסורין . ואלו הן: תורה, וארץ ישראל ועולם הבא... ארץ ישראל מנין? דכתיב "ה' אלקיך מיסרך", (ואומר) "כי ה' אלקיך מביאך אל ארץ טובה"... ר' נחמיה אומר: חביבין יסורין , שכשם שהקרבנות מרצין כך יסורין מרצין. בקרבנות מהו אומר? "ונרצה לו לכפר עליו" (ויקרא א). ביסורין מה הוא אומר? "והם ירצו את עונם" (שם כו ). ולא עוד, אלא שהיסורין מרצין יותר מן הקרבנות מפני שהקרבנות בממון, והיסורין בגוף' (מכילתא שמות כ,יט). אולי לכן בברית בין הבתרים נאמר לאברהם על גלות מצרים ועל ירושת הארץ השלמה (עשרת העממין), כרמז שע"י היסורים אנו זוכים לקבל את הארץ, כשאין לנו את הקרבנות שירצו עלינו ויקדשו אותנו (כעין היסורים). שזהו העניין של הקרבנות שמעלות אותנו בקדושה שלכן אנו מגיעים להיות ראויים לארץ, וכשאין קרבנות אז היסורים מתקנים ומקדשים אותנו שנהיה ראויים לנחול ולחיות בארץ.