"לא תעשו לכם אלילם ופסל ומצבה לא תקימו לכם ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה כי אני ה' אלקיכם. את שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו אני ה'” (ויקרא כו,א-ב). '"כי אני ה' אלקיכם את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו" – כנגד זה הנמכר לעכו"ם הכתוב מדבר; שלא יאמר הואיל ורבי עובדי עכו"ם, אף אני אעבוד עכו"ם; הואיל ורבי מגלה עריות, אף אני אגלה עריות; הואיל ורבי מחלל שבתות, אף אני אחלל שבתות. תלמוד לומר "לא תעשו לכם אלילים … את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו" – הזהיר כן הכתוב על כל המצות' (ספרא). הספרא מביא ע"ז וג"ע ולא שפיכות דמים, כיון שבתור עבד הוא לא ירשה לעצמו לרצוח שזה מבין כל אדם שאסור לעשות, ובפרט שהוא עבד כך שיוצא להורג (אם יהרוג); לכן הביאו דווקא ע"ז וג"ע שיחשוב שהותר לו, אמנם בפס' מופיע ע"ז אבל כנראה שלמדו שהכוונה כדוגמה לשלושת העברות החמורות. אולי רמזו "אבן משכית" כעין 'אבן משחית' שמשחית את זרעו בג"ע, שזה במיטה שפעם היתה אבן: 'בעולם הזה אדם הולך ומשמש מטתו נדה אין מטתו מעכבתו, אבל לעתיד אדם רוצה לילך ואשתו נדה, האבן צועק ואומר: נדה היא' [מדרש תהלים עג,ד]); שכך באבן משכית הוא נשכב על הרצפה ולכן מזכיר את חטאו בשכיבה בג"ע. אמנם הפס' מדבר על הנמכר לגוי, אבל נראה שיש בזה משום רמז לגלות, שבנ"י נמכרים ביד הגוים, שזה נעשה בשל החורבן כשחטאנו בשלושת העברות החמורות וכן באי שמיטה בבית ראשון: 'מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני ג' דברים שהיו בו: ע"ז וגלוי עריות ושפיכות דמים' וכו' (יומא ט,ב). "אז תרצה הארץ את שבתתיה כל ימי השמה ואתם בארץ איביכם אז תשבת הארץ והרצת את שבתתיה. כל ימי השמה תשבת את אשר לא שבתה בשבתתיכם בשבתכם עליה" (ויקרא כו,לד-לה). לכן כנגד זה מרמזת התורה על שלושת העברות החמורות ועל שבת שזה מרמז על שבת הארץ – שמיטה, שעליהם נענשנו בחורבן וביציאה לגלות, ועלינו לתקן זאת ולא לומר שכיון שיצאנו להימכר לגוים בשל כך אז זה מתיר להמשיך לחטוא בהם. נראה שגם כנגד החטא בבית שני נרמז בפס', שבית שני חרב על 'שנאת חנם' (יומא שם), שכאן נרמז קודם "כשכיר שנה בשנה יהיה עמו לא ירדנו בפרך לעיניך" (ויקרא כה,נג), '"לא ירדנו בפרך לעיניך" – כלומר ואתה רואה' (רש"י). שאתה צריך לדאוג שהיהודי יקבל יחס ראוי והגון, שהאחריות הזו באה מהקשר בבנ"י, שזה ההיפך משנאת חינם. כמו כן יש בהמשך רמז לאהבת בנ"י ואחדותם, שנאמר "ונתתי שלום בארץ" (כו,ו), '"ונתתי שלום בארץ" – שיהיה שלום ביניכם' (רמב"ן). לכן נראה שכנגד זה גם נרמז כאן על הגאולה, שהיא כששומרים שתי שבתות: 'אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים, שנא' (ישעיהו נו, ד) "כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי", וכתיב בתריה "והביאותים אל הר קדשי" וגו'' (שבת קיח,ב). שזה רמוז ב"את שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו אני ה'”, שמיעוט רבים זה שנים, ולכן "את שבתתי תשמרו" רומז לשתי השבתות שאם אותם אנו נשמר, אז תבוא הגאולה שאז ירד המקדש משמים, שהוא מקדש מיוחד שה' עשהו (אמנם יש מחלוקת האם המקדש השלישי ירד משמים או שנבנה על ידנו, ראה ב'תורת השבת והמועד' – 'מצות בניין המקדש בזמן הזה', למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א. אולי אפשר שאנו נבנה אבל ה' ישלים וישכלל את הבית ע"י שירד משמים על גבי מה שבנינו), וזהו "ומקדשי תיראו" – מקדש של ה'. ואז שם ה' יהיה שלם בעולם, ויתגלה "אני ה'” (ולא רק חצוי; שה' נשבע שלא יהיה השם שלם עד שימחה זכר עמלק לעתיד לבא בגאולה השלמה [רש"י; שמות יז,טז]). נראה שמרומז שתחילת הפרשה היא "וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר" (ויקרא כה,א), שזה קשור עם דבר ה' בסיני, שבמעמד ההוא נעשה תיקון בעולם כלעתיד לבא, שלכן התבטל כח מלאך המוות: 'דתניא, רבי יוסי אומר: לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא יהא מלאך המות שולט בהן, שנאמר (תהלים פב, ו) "אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם", חבלתם מעשיכם "אכן כאדם תמותון"' (ע"ז ה,א), שכך גם יהיה בגאולה השלמה. אולי זהו שבגמ' מובא: 'אמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן: כל המשמר שבת כהלכתו אפי' עובד ע"ז כדור אנוש מוחלין לו, שנאמר (ישעיהו נו, ב) "אשרי אנוש יעשה זאת" וגו' "מחללו", אל תקרי מחללו אלא מחול לו. אמר רב יהודה אמר רב: אלמלי שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהן אומה ולשון, שנאמר (שמות טז, כז) "ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט”, וכתיב בתריה "ויבא עמלק". אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים, שנא' (ישעיהו נו, ד) "כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי”, וכתיב בתריה "והביאותים אל הר קדשי" וגו'' (שבת שם). שאולי רמזו לדברינו כאן, שיש גילוי כנגד ע"ז ושבת כמו שנאמר כאן (שלא יגיד הנמכר שמותר לו ע"ז ושבת [בפס' נאמר במפורש ע”ז ולא ג”ע שמובא בספרא]), וזה קשור ברמז בנעשה בדור המדבר שיכלו להגיע לגאולה, שכך קרה בסיני וכן בשבת הראשונה שבמעמדה כעין היה דימוי לכח זה ויכלו להיגאל, וכך בכל הדורות יש כח כזה לגאולה ע"י שמירת שתי שבתות. ביר' מובא שאפילו בשמירת שבת אחת יכולים ליגאל: 'א"ר לוי: אילו היו ישראל משמרין שבת אחת כתיקנה מיד היה בן דוד בא, מאי טעמא? (שמות טז) "ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה'” וגומר – חד יום. ואומר (ישעיהו ל) "בשובה ונחת תושעון" – בשובה ונייח תתפרקון' (יר' תענית א,א). אולי לכן נרמז בכתיב "שבתתי", שיכול ליקרא כשבת אחת שלי, שזה רמז שגם בשמירת שבת אחת בשלמות כתיקנה יכולים להיגאל. (בפרשה גם מופיע הרבה עניין היובל [דין היובל ושמחשבים לפיו], ויובל רומז לגאולה, שהוא רומז בשמו: 'וע"ד הקבלה יובל היא מלשון (ירמיה יז) "ועל יובל ישלח שרשיו”, וירמוז כי כל הדורות יובלו אל הסבה הראשונה, ולכך נקרא היובל בשם דרור כי הוא היובל אשר שם שרשי הדורות והנבראים כולן, כי משם נאצלו בברית עולם שנאמר (בראשית א) "בראשית ברא אלקים" ושמה תשובתם' וכו' [רבנו בחיי; ויקרא כה,י], שזה קשור לדברנו שמרמזים כאן על הגאולה).