"זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה.. וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ.. וְהוֹצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה"  (ויקרא ו, ב-ד)

הפסוקים עוסקים בשאריות של קורבן העולה, שהוא קרבן שכולו עולה על המזבח ונשרף שם, עד היותו לשאריות של אפר. כל השאריות האלו נקראות "דֶּשֶׁן", ולגבי דשן זה יש כאן שתי מצוות:

א. פסוק ד': "וְהוֹצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל מָקוֹם טָהוֹר" - פסוק זה מצווה על ניקוי המזבח מהשאריות והלכלוך שבו. לקחת את  כל הדשן ולהוציא אותו בצורה מכובדת אל מחוץ למחנה למקום טהור.

ב. אך לפני הוצאת הדשן מחוץ למחנה, ישנה מצווה אחרת המופיעה בפסוק ג': "וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ" - זוהי מצוות תרומת הדשן.

הכהן לוקח מעט מן הדשן, מרים אותו ושם אותו על רצפת העזרה קרוב למזבח. הדשן המועט הזה הוא תרומה מיוחדת שנלקחת מכל שאר הדשן, ואיננה מפונה אל מחוץ למחנה.

אם כן, יש כאן שתי התייחסויות הפוכות אל הפסולת של הקרבן - קודם כל לוקחים ממנו מעט, מרוממים את מדרגתו והופכים אותו לתרומה, ולאחר מכן מפנים את כל שאר הפסולת למקום מרוחק, ומורידים אותה מקדושתה.

הדשן, השאריות של הקרבן, הם למעשה הפסולת. הפסולת הזו מסמלת את הפסולת שבנפש האדם, את אותם חלקים בנפש, בדעות ובמעשים שאותם האדם צריך לתקן. חלק מהתיקון הוא להרחיק ממני את הפסולת.

אדם איננו יכול לעשות תיקון שלם ותשובה שלמה כל עוד הוא מוצף בפסולת רוחנית של חטאים, תאוות ותרבות שלמה של נהנתנות שסובבת אותו. על מנת לעשות תשובה האדם צריך להתרחק מהכיעור ומהשלילה,

וזה בא לידי ביטוי בכך שהכהן אוסף את כל הדשן ומרחיק אותו מחוץ למחנה אל מקום טהור. הפסולת הזו לא צריכה להיכנס אלינו הביתה, עלינו להרחיק את המעשים הרעים, הדעות הזרות והרוע האנושי אל מחוץ למחנה, לא יבוא רוע כזה בקהל ישראל.

אך יחד עם זאת, אפילו בפסולת יש משהו טוב. גם היצרים הרעים אינם לגמרי רעים - כל יצר הוא מלשון יצירה, יש בו כוח ליצור משהו בעולם.

בדרך כלל יצר רע יסחוף אותנו ליצור דברים שליליים ועבירות, אך אם אנחנו נשלוט בו ולא הוא ישלוט בנו, נוכל להשתמש גם ביצר הרע על מנת לעבוד את ה'!

כך, לדוגמא, יצר הקנאה יכול לשמש אותנו כתמריץ להתקדם בחיים ולפתח את העולם כולו, וכן הלאה.

זה מה שמבטאת תרומת הדשן, המעט מהדשן שהכהן אוסף, מרים אותו ושם אותו על רצפת העזרה קרוב למזבח ואיננה מפונה אל מחוץ למחנה והופך אותו לתרומה מיוחדת.

הרב אלעזר אהרנסון, מהאתר: "ישיבת הסדר חולון" - https://www.yholon.co.il/