פרשת השבוע - ויקרא
"וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה" (ויקרא א, א)
מנהג קדום עוד מתקופת הבית הראשון היה להתחיל ללמד תינוקות של בית
רבן דווקא מספר 'ויקרא' בדיני הקורבנות. במדרש תנחומא עומדים חז"ל (מדרש
תנחומא צו, יד) על הסיבה לכך, וזו לשונם: "אמר רבי אסיא: למה הם מתחילים
התינוקות של בית רבן ללמוד בספר ויקרא? אלא מפני שכל הקורבנות כתובים בו, ומפני
שהם טהורים עד עכשיו ואינם יודעים מהו טעם חטא ועוון, לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא,
שיהו מתחילין תחילה בסדר הקורבנות, יבואו טהורים ויתעסקו במעשה טהורים, לפיכך אני
מעלה עליהם כאילו עומדים ומקריבים לפני הקורבנות".
תינוקות של בית רבן אינם יודעים מהם חטא ועוון, עדיין אין להם
יצרים ותאוות. הגמרא בשבת (שבת קיט, ב) אומרת: "אמר
ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה: אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית
רבן".
לפי רבי יהודה הנשיא, כל הקיום העולמי נסמך על לימוד התורה של
הילדים. קביעה זו עוררה שאלה אצל רב פפא: "אמר ליה רב פפא לאביי: דידי
ודידך מאי?"
מה עם התורה שלנו, התורה שלנו אינה מספיקה בשביל קיום העולם?
"אמר ליה: אינו דומה הבל שיש בו חטא, להבל שאין בו חטא".
התורה שלנו היא תורה שיש בה חטא, ואילו תורה של תינוקות של בית
רבן, היא תורה זכה וטהורה.
כשרב פפא שואל את אביי "דידי ודידך מאי", כוונתו לשאול,
הלוא התורה שלנו היא ללא ספק גדולה יותר ועמוקה יותר מתורת תינוקות של בית רבן, הם
משננים ומסבירים ברמה הפשוטה ביותר, ואילו אנחנו עמלים ומעמיקים ומגלים רזא דרזין
עילאין קדישין?
ואביי משיב: "אינו דומה הבל שיש בו חטא, להבל שאין בו
חטא". כשילד לומד תורה, אין שום אנוכיות שעומדת ברקע, ואילו כשתלמידי חכמים
לומדים תורה, כל אחד מתאמץ לברר את סברתו ולהסביר לזולתו מה "הוא" חושב
בתורה. כשאדם מכניס את המחשבות וההרהורים "שלו" ללימוד התורה, הוא עלול
להתרכז בעצמו במקום להתבטל לדבר ה'. אנחנו אומר אביי לרב פפא, יש לנו "הבל פה
עם חטא", לא פעם במהלך הלימוד אנחנו מכניסים את הסברות "שלנו". זו
לא אותה טהרה שקיימת אצל תינוקות של בית רבן, זה לימוד שיש בו חיסרון.
חז"ל רוצים לומר לנו שעלינו ללמוד מתינוקות של בית רבן כיצד
להתבטל לדבר ה', ולהיות ללא נגיעות אישיות ולהקטין את עצמנו, כפי שגם משה רבנו,
העניו מכל אדם, הקטין את עצמו והניח את ה"אני" הפרטי שלו בצד ועשה עצמו
כלי לשליחותו יתברך.
"יבואו טהורים ויתעסקו במעשה טהורים" - כדי לעסוק
בפרשיות של טהרה צריך להיות בבחינת האל"ף הקטנה של "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה", כפי שכתב
הרא"ש (פירוש הרא"ש על התורה ויקרא א, א): " 'וַיִּקְרָא' - אל"ף קטנה,
לפי שהיה מקטין עצמו בכל, דכתיב: וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם".
הרב שמעון
כהן, מהספר: "מפי כהן - שיחות לפרשיות השבוע"