פעמים לא מועטות אנו נתקלים בתופעה של תלמידי חכמים צעירים שהולכים לבית עולמם, והשאלות והתהיות הן קשות.

ברצוני להציע משל שישפוך אור על תופעה זו.

כל שנה אדם מקבל לביתו ספר טלפונים עבה, אך לאחר שנה הוא זורק אותו לפח האשפה, כיון שכל שנה הוא מקבל ספר טלפונים מעודכן וחדש יותר, ואין לו כל צורך בספר הטלפונים של השנה שעברה.

לעומת זאת-כל שבוע יוצאים לאור עלונים תורניים בני ארבעה עמודים, למרות דקותם-אדם המקבל אותם וקורא בהם חייב לשים אותם בצורה מכובדת בגניזה.

תולדותיו של אדם הם בבחינת ספר, כמו שנאמר  "זה ספר תולדות אדם", יש אנשים שמוציאים לאור ספר על תולדותם.

יש חיים קצרים אך משמעותיים, ויש חיים ארוכים אך ריקניים.

היו רבים מגדולי ישראל שבודאי אפשר לכתוב עליהם ספרים ארוכים ששנות חייהם היו קצרים.

הפתגם אומר שאין אבדה כאבדת הזמן, היות שרוב האבדות שאדם מאבד-ישנה אפשרות עקרונית להחזיר לו, גם אם בקשיים, דוגמא מובהקת לאדם שאיבד הרבה והצליח לשקם את עצמו ואף להוסיף עוד מפעלים שטרם היו לו לפני האיבוד זה הרבי מצאנז בעל ה "דברי יציב", הוא איבד אשה וילדים, איבד את ישיבתו, ואף על פי כן נשא אשה שניה, נולדו לו ילדים והקים מפעלים תורניים רבים.

אומרים שהגנב הגדול ביותר הוא יצר הרע, והגניבה הגדולה ביותר שלו זו גניבת הזמן, עוד אומרים שהגנב הגדול ביותר של היום הוא יום מחר...והמבין יבין...וזו אשליה לחשוב שמי שדוחה דברים למחר-יעשה אותם מחר.

ביהדות לא מתיחסים לכמות הימים, פרעה התייחס אליהם בשאלתו את יעקב אבינו "כמה ימי חייך" ביהדות העיקר הוא שאלת האיך "איך עוברים הימים".

דבר גדול אפשר ללמוד ממשחק כדורגל או כדורסל הנערך באיצטדיון גדול-יש כמות קטנה של ספורטאים, הרוב צופים שרק צועקים, נדמה שאפשר ללמוד מזה על כל תחומי החיים-מעטים באמת עושים, הרוב יודעים רק לדבר או לצעוק.