וַיֶּאֱסֹף אֹתָם אֶל-מִשְׁמָר, שְׁלֹשֶׁת יָמִים.  יח וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, זֹאת עֲשׂוּ וִחְיוּ; אֶת-הָאֱלֹהִים, אֲנִי יָרֵא.  יט אִם-כֵּנִים אַתֶּם--אֲחִיכֶם אֶחָד, יֵאָסֵר בְּבֵית מִשְׁמַרְכֶם; וְאַתֶּם לְכוּ הָבִיאוּ, שֶׁבֶר רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם.  כ וְאֶת-אֲחִיכֶם הַקָּטֹן תָּבִיאוּ אֵלַי, וְיֵאָמְנוּ דִבְרֵיכֶם וְלֹא תָמוּתוּ; וַיַּעֲשׂוּ-כֵן.  כא וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו, אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל-אָחִינוּ, אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ, וְלֹא שָׁמָעְנוּ; עַל-כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ, הַצָּרָה הַזֹּאת.  כב וַיַּעַן רְאוּבֵן אֹתָם לֵאמֹר, הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל-תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד--וְלֹא שְׁמַעְתֶּם; וְגַם-דָּמוֹ, הִנֵּה נִדְרָשׁ.  כג וְהֵם לֹא יָדְעוּ, כִּי שֹׁמֵעַ יוֹסֵף:  כִּי הַמֵּלִיץ, בֵּינֹתָם.  כד וַיִּסֹּב מֵעֲלֵיהֶם, וַיֵּבְךְּ; וַיָּשָׁב אֲלֵהֶם, וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם, וַיִּקַּח מֵאִתָּם אֶת-שִׁמְעוֹן, וַיֶּאֱסֹר אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם

זעקת השבר של האחים  : "אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר..."

===================================================.

 אחרי שלושה ימים בבית המשמר במצרים .

 ואשר בשלושה ימים אלו בין השאר התווכחו והטילו האשמות זה בזה  בעניין מכירת יוסף.

 לבסוף הצביעו כולם על הרוח החיה באותה התועבה ופנו אל שמעון :

 שיתנדב להיות הוא במאסר על מנת שיוכלו לעלות ולהביא שבר למשפחתם . 

יוסף שהמליץ שהיה בתוכם עדכן אותו, בא אליהם ביום השלישי בדיוק באותה ההצעה.

 שהם יעלו להביא שבר לבתיהם ויביאו גם את בנימין .

 ורק אחד שמעון יישאר במאסר.

 והנה  ומשהוחוור להם  לאחים זה הפתרון ומשמעותו .

פרצו האחים בזעקת שבר על אשמתם גם הם

"אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו בצרת נפשו בהתחננו אלינו "

 שימו לב : כל מילה מתחילה באות "א" לרמז כי כך זעקו : 

 אלוהים - אבל

 אלוהים - אשמים

 אלוהים - אנחנו.

  אלוהים  -אחינו.

 אלוהים -  אשר .

 הנה כי כן , מיני אז .יש אומנם מעוולים יחידים .אך תמיד תמיד מתלווה לאשמתם גם האשמה הקולקטיבית של כלל בית בישראל  .

  ובפרט כשיש צרה למי מאחינו ואנחנו גם מרוקנים מתוכן את הערבות ההדדית :

 אוטמים אוזניים מלשמוע  וסוגרים עיניים מלראות .

משה אהרון