"המכסה אני מאברהם אשר אני עושה.... לעשות צדקה ומשפט... אולי יש חמישים צדיקים בתוך העיר... השופט כל הארץ לא יעשה משפט" (בראשית יח, יז-כה)

שאלות שונות מתעוררות בענין הפיכת סדום וויכוח אברהם עם הקב"ה:

א) מדוע ה' טורח להודיע לאברהם שסדום עומדת להחרב, הרי הוא ידע שכל הטענות הכמעט חוצפניות (חס וחלילה) של אברהם לא ישיגו דבר וסדום תיהרס?

ב) מדוע לא ביקש אברהם להציל את סדום גם אם יהיו פחות מעשרה צדיקים?

ג) מדוע לא ביקש אברהם להציל את לוט?

ד) בפסוק "ויזכור אלוקים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה בהפוך את הערים אשר ישב בהן לוט" (בראשית יט, כט) לא נאמר 'ויזכור אלוקים את לוט', אלא "את אברהם", מפני שלוט ניצל בזכות אברהם. מדוע לא ניצל בזכות עצמו?

ה) מפני מה אומר הפסוק 'הערים אשר ישב בהן לוט', הרי זה ברור מכל הסיפור?

נראה שהתשובה טמונה בדברי ה', שהוא מודיע על הפיכת סדום לאברהם בגלל: "...למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמר דרך ה' לעשות צדקה ומשפט..." (בראשית יח, יט).

המצוות של "שופטים ושוטרים תתן לך בכל בשערך", "לא תטה משפט" וכדומה, מורות על חיוב של הכלל והפרט בכל חברה לחיות על פי משפט, ולא באנדלרמוסיה ואי סדר. חיוב זה חל גם על בני נח. זהו "משפט".

רמב"ם, הלכות דעות, פ"ו, ה"א, אומר שאסור לאדם להתגורר במקום של רשעות, אם אינו יכול להשפיע על הסביבה לטובה. מטעם זה, במקום שהחברה מושחתת עד כדי כך שה' מחליט להשחית אותה, גם הטובים שבה יספו, מאחר שלא השפיעו לטובה על סביבתם, ואף לא עזבו את המקום כשראו שאינם משפיעים לטובה.

זוהי מידת המשפט. אבל בגלל מידת הצדקה, ה' מוציא את הצדיק מתוך מקום הרשע בעוד מועד. דוגמה לכך היא נח. נח ניצל על אף שהוא לא הצליח להשפיע לטוב על החברה ולא נפרד מהם, ואף היסס לעלות לתיבה, כדברי רש"י על בראשית ז, ז (אולי עשה כך כדי להציל אחרים, ואולי משום שלא רצה לעזוב את ביתו). על נח נאמר 'איש צדיק'; וה' פעל במידה כנגד מידה, ולכן נח ומשפחתו נידונו במידת הצדקה ולא רק במידת המשפט, ובזכות זה הם ניצלו. אצל נח היו שיקולים נוספים לזכותו: הוא לא הושפע מהחברה בה גר, כפי שהפסוק מעיד שהיה צדיק; ועוד, שלא היה לו לאן ללכת, שהרי כל העולם היה מושחת.

כאמור, אם יש צדיק בודד בין רשעים, ואינו מצליח להשפיע עליהם לטובה, הוא חייב לעזוב את המקום. אבל אם יש חברה קטנה של צדיקים בין הרשעים, מותר להם להישאר גם אם אינם משפיעים על הרשעים, מפני שהם מחזקים זה את זה. הגודל המינימלי של חברת צדיקים קטנה כזאת הוא עשרה צדיקים. לכן, אם  ה' מחליט להשמיד מקום של רשעים, ויש בה קבוצת צדיקים, הם לא יענשו יחד עם כל הרשעים. לעומת זאת, אם יש צדיק בודד יספה יחד עם הרשעים מאחר ולא עזב את המקום. ושוב, כך הוא רק לפי מידת ה"משפט", אבל לפי מידת "צדקה", הצדיק יינצל.

ה' רצה ללמד את אברהם את מידת 'צדקה ומשפט', ולכן כשהחליט להפוך את סדום, אמר על כך לאברהם. אברהם עוד לא ידע את כל דרכי ה', ועדיין לא הבין את סוד 'צדקה ומשפט', ובדברו עם ה' ביקש רק לפי מידת המשפט, כלשונו "השופט כל הארץ לא יעשה משפט", והיות שלא היו די צדיקים בסדום, "הפסיד בויכוח". הוא חשב שלוט ימות עם כולם מאחר ולא עזב את מקום הרשע, ואמנם כך הוא לפי מידת "משפט", ולכן לא ביקש להצילו, וגם לא ביקש על פחות מעשרה צדיקים. אך ה' פעל לפי מידת הצדקה והציל את לוט ומשפחתו, ולימד בכך את אברהם את 'דרך ה' לעשות צדקה ומשפט'. ולכן כתוב "ויזכור אלוקים את אברהם וישלח את לוט" - שלוט ניצל בזכות אברהם, היינו שבזכות אברהם, לוט נידון במידת ה"צדקה".

וזו הסיבה שהפסוק מוסיף את המילים: "אשר ישב בהן לוט" - שלמרות שישב בהן ולא עזב אותן כפי שהיה צריך לעשות, הציל אותו ה' בזכות אברהם: "למען אשר יצווה את בניו... צדקה ומשפט".