מצות צדקה יקרה
אל ביתו של הרה"ק בעל ה"אמרי 
אמת" מגור זיע"א, נכנס עני וביקש
נדבה מהרבי, הורה הרבי לעני
להמתין, יצא אל החדר השני ושב
לאחר דקה ועמו זוג תפילין, הגישן
לעני ואמר: קח את התפילין הללו ר' 
יהודי, אני נותן לך אותן במתנה,
כדאי לך לקחת אותן אל אחי הצדיק
רבי משה בצלאל, אשר יתן לך
בעבורם סכום גדול מאוד, התפילין
הללו כתבן הצדיק רבי משה
מפשעוורסק זיע"א ורבים השתוקקו
לתפילין הללו והסכימו לשלם
תמורתן כל הון שבעולם. בלי להסס
נטל העני את התפילין מידי הרבי,
והודה לו לצדיק, משם מיהר אל
ביתו של רבי משה בצלאל, ושם
באמת קיבל סכום גדול מאוד כמו
שהבטיח לו הרבי. עבר זמן ושני
אחים הצדיקים נפגשו, שאל רבי
משה בצלאל את אחיו מדוע נתת לו
לאותו עני את התפילין הקדושות
והיקרות? הרי יכולת לתת לו כסף או
חפץ יקר ערך אחר, השיב לו רבי
הרבי מגור: כתב הרמב"ם בסוף
הלכות איסורי מזבח (פרק ז הלכה י) 
הרוצה לזכות עצמו, יכוף יצרו הרע
וירחיב ידו, ויביא קורבנו מן היפה
המשובח ביותר שבאותו המין שיביא
ממנו. הרי נאמר בתורה "והבל הביא
גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן
וישע ה' אל הבל ואל מנחתו" 
(בראשית ד' ד'), והוא הדין בכל דבר
שהוא לשם האל הטוב, שיהיה מן
הנאה והטוב, אם בנה בית תפלה
יהיה נאה מבית ישיבתו, האכיל
יהודי רעב, יאכילו מן הטוב והמתוק
שבשלחנו, כסה ערום, יכסה מן היפה
שבכסותו, הקדיש דבר, יקדיש מן
היפה שבנכסיו, וכן הוא אומר "כל
חלב לה"', ומכיוון שהחפץ החשוב
והיקר ביותר שהיה לי בביתי, היו
אותן תפילין קדושות, נתתי אותן
לעני לקיים בכך את מצות ה'.