בס"ד                                    ערש"ק                           כ"ח  באדר א'  תשע"ד

          יוסף לי - אור - בפרשה - פקודי - שבת שקלים

  " אלה פקוּדֵי המשכן משכן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד על פי משה עבֹדת הלוים ביד איתמר בן אהרן הכהן   "(לח, כא)      

פרשתנו חותמת את מלאכת המשכן וכליו במפקד היינו במניין שעשה משה רבינו ע"ה בכך שבא בחשבון לכל דבר

ודבר ממשקלות נדבות המשכן: לזהב לכסף והנחושת וכו'. וזה לא נעשה מצד שהיה צריך להוכיח את נאמנותו

לקב"ה, שהרי ה' יתברך העיד על יושרו, שנאמר(במדבר יב): "לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא". אלא מצד

שחשש מישראל שידברו כנגדו, לכן נתן להם גילוי נאות היינו פירוט על מה נעשה בכל שקל ושקל שנתרם למשכן.

כמו שדרשו חז"ל(שמו"ר פנ"א): כך וכך יצא על המשכן עד שהוא יושב ומחשב, שכח באלף ושבע מאות וחמשה

ושבעים שקל, מה שעשה ווים לעמודים, התחיל יושב ומתמיה, אמר: עכשיו ישראל מוצאין ידיהם לאמור: משה

נטלן, מה עשה? האיר הקב"ה עיניו וראה אותם עשויים ווים לעמודים, אותה שעה נתפייסו כל ישראל על מלאכת

המשכן. ומכאן למדו חז"ל, וכן נפסק להלכה(יו"ד, סימן רנז): גבאי צדקה, כשם שצריכין ליזהר לצאת ידי שמים, כך

צריכין ליזהר לצאת ידי הבריות, וזה שכתוב(במדבר לב): "והייתם נקיים מה' ומישראל".

וע"פ האמור לעיל, לכאורה היה צריך לפתוח את הפרשה במילה 'ואלה' כדי להוסיף על הראשונים היינו על

מלאכת המשכן המתוארת בפרשה הקודמת. אלא שפתח במילה 'אלה', ואם כך, יש להבין מה רצה לפסול שהרי

ידוע שכל מקום שנאמר אלה בה לפסול הראשונים וכו'. וראיתי שדרשו חז"ל(שמו"ר, נא, ח): אמר הקב"ה לישראל:

בשעה שעשיתם את העגל הכעסתם אותי 'באלה אלהיך', עכשיו שעשיתם המשכן - ב'אלה', אני מתרצה לכם.

הווי, 'אלה פקודי המשכן'. והעניין במשכן שאם חלילה יסטו מדרך הישר חס ושלום יביאו קורבן תמיד וכו',

לכהן בבית המקדש אשר יכפר בעדם, וזה יקרבם מחדש לה' יתברך, כפי שנבאר בחומש ויקרא אי"ה. ומשכך,

מה נעשה היום שבעוונותינו הרבים, עדיין אין לנו בית המקדש, איך נרגיש את קרבת האלוקים אתנו? איך נשרה

את שכינתו בתוכנו? מה יכפר בעדנו?

אך בטרם נבאר, נסביר את הפסוק(תהילים יט, ט ): "פקודי ה' ישרים משמחי לב" וגו', פיקודי מלשון פיקדון היינו

רצה לומר אולי שהתורה והמצוות הם פיקדון שנתן ה' יתברך בידי האדם על מנת שיעסוק בהם כי תכלית

האדם בבריאה שיעמול בתורה, ובזאת הוא מקיים את העולם, כמו שכתוב(ירמיה לג):"אם לא בריתי יומם ולילה

חקות שמים וארץ לא שמתי", ורז"ל דרשו לעניין ברית התורה, ללמוד מכאן שבשביל התורה נבראו שמים

וארץ(רש"י שם). ואלו פיקודי ה' ישרים היינו הם מיישרים אורחותיו של האדם בשביל שלא יסטה מדרך הישר חס

ושלום, ובכך מחדירים ישר לתוך לבו אמונה במי שאמר והיה העולם, כי בזכותם לא רק שנמנע ממנו מכשול

אלא גם מתחזק באמונה שלמה בה' יתברך ויתעלה, וע"י כך נמשכת שמחה ללב.

וע"פ הנ"ל, נבין את עומק המדרש(תנחומא ג): שהמשכן שקול כנגד כל העולם, וכנגד יצירת האדם שהוא עולם

קטן וכו', ע"ש. היינו שתכלית המשכן היא כתכלית הבריאה והאדם כנ"ל דהיינו שיאמינו בא-ל אחד ובתורתו

הקדושה בתוך לבם עד כדי הלכה למעשה. ומכאן אפשר גם לדקדק מה הטעם שהמשכן עדות הוא לכל באי

עולם שיש סליחה לישראל על חטא העגל, וכי מה מעניין את הגויים עם הקב"ה סלח או לא לישראל? אלא

שעדות המשכן הם בחינת לוחות הברית השניות שהם בחינת התורה, כמו שדרשו חז"ל(שמו"ר נא, ז): עדות

המשכן - זו תורה שהם יגעים בה. ומזה שהשכין שכינתו בתוכנו מחדש ממילא חזרה אליהם תורתו הקדושה

שניתנה להם טרם החטא, מה שמעיד לכל באי עולם שהם עדיין עם סגולה מכל העמים.   

וזה שנאמר 'אלה' היינו פסל הראשונים רמז למשכן שעשו במדבר שאין הוא בית קבע לה' אלא משהו זמני

בחינת אוהל מועד, כמו שדרשו חז"ל: אלה פקודי המשכן, אל תהי קורא כן, אלא הַמַּשְׁכּוֹן(שמו"ר נא, ה) היינו

משכון זמני עד שייבנה בית מקדשנו. ואם תאמר בצדק שבית המקדש נבנה, אך לצערנו הרב, גם נחרב. וזה

שנאמר: 'אלה פקודי המשכן משכן' רצה לרמוז שגם בבית ראשון ושני ועד שייבנה השלישי לנצח נצחים בע"ה,

יהיו אנשים שיהיו בבחינת 'אלה אלקך' כנ"ל, כמו שכתוב(ישעיה מט): "מהרו בניך מהרסיך ומחריביך ממך

יצאו" היינו סרו מהר מן הדרך ולא שבו בתשובה לה' כי לא עמלו בפקודי ה' בחינת התורה והמצוות כנ"ל

כראוי שהרי אם היו עוסקים בתורה כראוי ודאי שאורחותיהם היו ישרים ומשמחי לב כנ"ל. ועל זה חרבה

ירושלים של מטה, כפי שפירש רש"י ז"ל ע"פ המדרש: "המשכן משכן" - שני פעמים רמז למקדש שנתמשכן

בשני חורבנין על עונותיהן של ישראל.

ועם כל זאת, נשאר לנו רק 'עדות' היינו החוקים והמשפטים דהיינו התורה והמצוות כנ"ל שאותה אף אחד

לא יכול לקחת מעם ישראל, לא אז וגם לא היום, שהרי נמסרו בעל פה על פי משה מדור לדור, כמובא ברישא

של מסכת אבות, כנודע. כאשר 'עבודת הלויים' והכוהנים שהם משבט לוי הייתה להנחילהּ לעם ישראל. ורק

ע"י עמל כראוי כנ"ל בתורה הקדושה שכולה שמותיו של הקב"ה, כל אחד מאתנו לפי עמלו, ירגיש את קרבת

האלוקים וע"י זה תשרה השכינה בלבו ויזכה לברכה במעשי ידיו כי זאת 'תורת החטאת' וכו' היינו רק היא

תכפר בעדנו ותגן עלינו מכל צוקה וצרה שלא תהיה כי שעמדה לאבותינו ולנו בכל דור ודור. ובזכות כך יהי

רצון שיבנה במהרה בימינו, בית תפארתנו לנצח נצחים, לעד ולעולמי עולמים, אכ"ר.

שבת שקלים - מוציאים ספר תורה נוסף וקוראים בו מעניין מחצית השקל. שהרי בזמן בית המקדש היו

משמיעים על השקלים באחד באדר. וזו התקנה נוהגים בה עד היום, אך מכיוון שבעוונותינו הרבים עדיין אין

לנו בית המקדש, לכן נותנים 'זכר למחצית השקל', וכפי שאמרו חז"ל(מגלה יג): "גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה

העולם, שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהן לשקליו". והיום יותר מתמיד, ראוי

לתת לתמידי חכמים עניים והגונים על מנת לחזקם חרף הגזרות הקשות על עולם התורה. ויהי רצון שבזכות

שנקדים שקלינו לשקליו יתבטלו מעלינו כל גזירות קשות ורעות ותרום קרן התורה ולומדיהּ. שהרי בכל דור

ודור קמים עלינו לכלותינו מבית ומחוץ והקב"ה מצילנו מידם.

          פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

התחלת הצדקה היא קשה וכבדה מאוד, אבל התועלת של הצדקה גדול מאוד מאוד, כי צרכי הגוף הם רבים

מאוד, אכילה ושתיה, ומלבושים, ודירות, והם מונעים את האדם מאוד בעבודת הבורא יתברך, וע"י צדקה

מתבטלים כל אלו המניעות, כי ע"י צדקה זוכה שישפיע חסדו יתברך עד שלא יצטרך לעשות שום עסק ומלאכה

בשביל הפרנסה, רק תהיה מלאכתו נעשית ע"י אחרים, והוא יעסוק בעבודתו יתברך.(סימן צדקה, אות לז).

                                                  "נר ה' נשמת אדם  "

  מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמאר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

           ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                      ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה

                                ולע"נ יעקב(ינקי) לוי בן גיטה, נלב"ע בכ"ד בשבט התשע"ד, תנצב"ה              

                                            ולע"נ הרה"ג יעקב יוסף בן מרגלית, תנצב"ה