"אמרי נא אחותי את" (יב, יג)

אברם אומר לפרעה ששרי היא אחותו. כשהוא אומר אותו הדבר לאבימלך, הוא מצדיק זאת ואומר: "אחותי בת אבי היא" (להלן כ, יב). רש"י שם מסביר זאת ע"פ דברי חז"ל ששרי הייתה יסכה שהיא בתו של הרן (מגילה יד ע"א), ולבת אחיו אפשר לקרוא 'אחותו'. בדברי חז"ל הללו מובנת סמיכות הפסוקים, לעיל יא, כח-כט, המתארים את מיתת הרן ולקיחת נשים ע"י אברם ונחור - שלקחו את שתי בנותיו של אחיהם המת. וגם מוסבר למה לא דובר על פגישת אברהם ושרי, כמו שסופר על פגישתם של יצחק ורבקה ופגישתו של יעקב עם רחל ולאה.

אבל דברי חז"ל אינם מתיישבים עם לשון הפסוק: "וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם נָשִׁים שֵׁם אֵשֶׁת אַבְרָם שָׂרָי וְשֵׁם אֵשֶׁת נָחוֹר מִלְכָּה בַּת הָרָן אֲבִי מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה" (לעיל יא, כט), שמשמע שרק מלכה היתה בת הרן ולא שרי.

אפשר לומר בדרך הפשט, ששרי הייתה אחת מנשותיו של הרן. בכך יוסבר הקשר בין הפסוק האומר שהרן מת, לבין הפסוק שאחריו: "ויקח אברם ונחור להם נשים" - שאברם לקח את אלמנתו של הרן, ונחור לקח את בתו של הרן, שתי הנשים במשפחת אחיהם הרן שעוד לא ילדו. אברם לקח את שרי, אלמנת הרן, מדין יבום, ונחור לקח את בת הרן, במעין יבום. ובגלל זה מוזכר ששרי לא ילדה כי הייתה עקרה - שלכן היתה מצווה לייבם אותה; ועוד, כדי שנבין שהיא היתה עקרה, ואילו לוט, מלכה ויסכה לא היו ילדיה אלא נולדו מאשה אחרת של הרן. ובזה מובן לשון הפסוק: "ואת שרי כלתו אשת אברם בנו" (שם שם לא) - שהרי היא הייתה כבר כלתו, אשת הרן, ובנוסף עכשיו הפכה להיות גם אשת אברם בנו.

רמז לזה מקרה אחר שמספרת התורה על אדם שנפטר לפני הוריו, וגם שם אחיו ייבם את אשתו: "ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה' וימיתהו ה'... בוא אל אשת אחיך ויבם אותה" (בראשית לח ז-ח).

לפי זה מובנת אמירתו של אברהם "אחותי היא", שהרי הייתה אשת אחיו!