"לך לך מארצך ממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" (בראשית יב, א)

צו ה' לאברהם מחולק לארבעה: 1. מארצך 2. ממולדתך 3. ומבית אביך 4. אל הארץ אשר אראך.

ארבעת אלו מקבילים לארבע הברכות: "1. ואעשך לגוי גדול 2. ואברכך 3. ואגדלה שמך 4. והיה ברכה".

"מארצך" - ההולך מארצו הופך לנודד לזר ולמיעוט. כנגד זה הובטח לו "ואעשך לגוי גדול", כדי שיוכל להפיץ את הכרתו בבורא עולם.

"ממולדתך" - העוזב את מולדתו מגיע למקום שאינו מוכר, וכיחיד הוא חשוף לעויינות של אחרים. כנגד זה הובטח לו "ואברכך", שמתפרש בפסוק ג: "ואברכה מברכך ומקללך אאור ונברכו בך כל משפחות האדמה", היינו שאחרים יכירו בגדולתו.

"ומבית אביך" - דבר מגונה הוא לעזוב את בית האב בחיי האב, ובמיוחד במשפחת תרח, שהיה משושלתו של שם בן נח, ודבר זה מוציא שם רע על האדם. כנגד זה, מבטיח ה' "ואגדלה שמך". ואכן, בתורה מוסתרת עובדת עזיבת אברם את אביו בחייו, בכך שנכתב "וימת תרח בחרן" לפני "לך לך", שלא לפי הסדר הכרונולוגי.

"אל הארץ אשר אראך" - ה' לא פירט לאברהם באיזו ארץ מדובר, ויציאה לדרך בלי לדעת את היעד עלולה לעורר חששות. מה גם, שכמו שאומר רש"י, הדרך ממעטת פריה ורביה, ובמיוחד ששרה הייתה עקרה. אבל ה' מבטיח "והיה ברכה", שיזכה שם לבנים, כמו שנאמר בלשון ברכה לאדם הראשון: "ויברך אתם א-להים ויאמר להם א-להים פרו ורבו ומלאו את הארץ", היינו שהברכה ניתנת בכל מקום ולא רק בארץ מסוימת, ויש ברכה מיוחדת כשממלאים את הארץ ולא נשארים רק במקום אחד כמו שרצו דור הפלגה לעשות.