עבודת ה' שלנו צריכה להיות מבוססת על שני מרכיבים.

המרכיב הראשון- ציתנות,  יראת הרוממות והכבוד, שהיא נעלית יותר מאשר יראת העונש, בימינו, העולם בכללותו התקדם ועם ישראל בפרט התקדם, ואחד מהביטויים של ההתקדמות שכמעט שלא נהוג היום בבתי הספר עונש גופני כמו מכות, בזמן חז"ל זה היה שונה, הגמרא אומרת שרב שהכה את תלמידו עד שהתלמיד מת-הרב פטור מגלות, רק ננסה לדמיין לעצמנו מה היה קורה אילו היום מורה היה מכה את תלמידו עד מוות... 

המרכיב השני- חיפוש משמעות, לימוד טעמי  המצוות.

בתורה שבכתב אין הרבה מצוות שמופיע טעמם, אולי אחת המצוות הבודדות היא מצוות סוכה "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל..." אולם שמעתי פעם הסבר שאין זה טעם, (אחרת-באמת קשה למה דווקא במצוות סוכה מופיע טעם, ועוד-למה המדרשים מביאים טעמים נוספים למצוות סוכה, מה לא טוב בטעם של התורה) אלא חלק מהגדרת המצווה, על מנת שתדע מהי סוכה-התורה אומרת שזה דומה לסוכות שבמדבר, וכשם שסוכה במדבר כל מהותה היא עראיות-כך סוכה של מצווה כל ענינה הוא עראיות, בנוסף- ישנם כמה הלכות שנלמדות מהפס' "למען ידעו דורותיכם..."  למשל-  "שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח" (סוכה ו ב) "סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה שנא' למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי" (סוכה ב א) ועוד.

אפשר ללכת בכוון אחר-התורה כתבה את טעם מצוות סוכה משום שזו המצווה היחידה המלמדת אותנו שזכירת יציאת מצרים-שהיא כידוע יסוד מרכזי ביהדות ויש עוד רבות להאריך בזה ואכמ"ל-אינה רק זכירת זמן היציאה אלא זכירת ארבעים שנות הנדודים במדבר, אין עוד מצווה שמלמדת אותנו רעיון זה, אמנם כתוב בספר דברים "וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה' א-להיך זה ארבעים שנה במדבר..." אך צווי זה אינו נמנה במנין המצוות.

"משמעת"  ו "משמעות"  אילו מילים מאוד דומות, הציניקנים יגידו שמי שרוצה להסיר מעליו מעט את עול ה "משמעת" יחפש אחר "משמעות", בכלל, יש בשפה העברית מילים מאוד דומות שמשמעותם שונה לחלוטין, כמו-"קדושה" לעומת "קדשה", וכך גם ניתן לומר ש "משמעת" ו "משמעות" אילו מילים מנוגדות אחת לשניה, אולם ניתן ללכת באופן אחר- גם אדם שמקבל על עצמו "משמעת" של עשיית רצון הבורא- יכול לחפש ולתור אחר "משמעות"  וטעמים למצוות, הרי כך נאמר בתורה "רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה"  אמנם חשוב להדגיש שהמלה "משמעות" במובנה המודרני של חיפוש אחר ערכים לא היה מוכר בזמן הגמ', הגמ' מזכירה מילה זו בהקשרים אחרים, כמו-"משמעות דורשים איכא ביניהו".

אמנם לא מספיק ללמוד רק את טעמי המצוות ללא לימוד ההלכה, כי אז אדם יכול לומר שהמצווה הזו נראית לו והמצווה הזו לא נראית לו, זה יכול אולי להאמר לכל היותר על תקנות דרבנן, שיש אומרים שכאשר בטל הטעם בטלה התקנה, אך בודאי ובודאי שאין זה יכול להאמר על מצוות דאוריתא, עליהם נאמר "זאת התורה לא תהא מוחלפת".

עבודת ה' צריכה להיות מבוססת גם על צייתנות, ולא רק על חיבור ועונג, כי אז יכול אדם לבחור לעצמו אילו חלקים בתורה גורמים לו עונג ואילו לא, למשל יכול אדם לעסוק בתורה בגלל החכמה הגנוזה בו מבלי שזה יחיב אותו לשמור מצוות, יכול אדם בשבת לשבת על כסא נח עם סיגריה ולהגות בתורה...