פרשת מקץ - טיב הקהילה
נכתב על ידי DL2000, 28/11/2013
בס"ד
דברי שלום ואמת
ויאמר אליהם ישראל אביהם אם כן אפוא זאת עשו, קחו מזמרת דברי שלום ואמת
הארץ, והורידו לאיש מנחה, מעט צרי ומעט דבש נכאת ולט בטנים
ושקדים (מג, יא)
ממקרא זה יש לנו ללמוד את הדרך בה ראוי האדם להכניע את
הרשע, ולהחזירו למוטב, דהנה יעקב כששמע מבניו את כל הקורות
אותם במצרים, עדיין לא ידע שזה האיש שנטפל עליהם הוא יוסף
בעצמו, והיה סבור שהוא גוי צורר המכוון לצערם, ואף על פי כן לא
דרש מהם לצאת בחרב וחנית נגדו, ועל אף שהיה להם כוחות אדירים
כמבואר במדרשים שהיה בכוחם לכלות את כל מצרים בנקל, וגם היה
הצדק עמהם, כי הלוא נטפל עליהם בעלילת שוא, עם כל זה לא בחר
יעקב בזה הדרך, והעדיף להשלים עמו מתוך הכנעה ונתינת מנחה.
וכן אנו רואים לאורך כל הפרשה, שמיד כשבאו אחי יוסף, והעליל
עליהם העלילה, לא רגזו עליו, והשיבו מתוך הכנעה (מב, י יא) לא אדוני,
ועבדיך באו לשבור אוכל, ...כנים אנחנו, לא היו עבדיך מרגלים, וכן
בבואם שנית למצרים קדו והשתחו לו, וכל דבורם עמו היה מתוך
הכנעה.
וכן נהג גם יעקב עם עשיו, כפי שרואים בפרשת וישלח (לב, יד)
ששלח לו דורן מקודם, ובהפגשו עמו הירבה להשתחות לפניו שבע
פעמים, ובזה הצליח להכניעו, כפי שפירש רש''י (לג, ד) שנתגלגלו
רחמיו כשראהו משתחוה כל השתחוואות הללו.
ודבר זה הוא לימוד לדורות, כי לפעמים מזדמן לאדם לראות
בקלקלת חברו, ומוטל עליו להוכיחו על מעשיו, אף על פי כן עליו
לראות להוכיחו מתחילה בדרכי נועם, ולא יוכיחו בדברים קשים, כי
האמירה בלשון רכה מועיל הרבה יותר מדיבור קשה, כי דיבור רך
מרצה את האדם ומהפך את דעתו, והוא בעצמו מתחיל להבין שעליו
לשפר מעשיו, אבל בדברים קשים כופה את האדם לשנות מעשיו גם
אם אינם לפי רצונו, אך בסופו של דבר אינם משפיעים על מהות
האדם, ונשאר עדיין ברשעו, וכשלא יהיה מי שיכוף אותו ישוב לסורו.
ורק כשרואה המוכיח שדבריו הרכים אינם עושים רושם על מהות
החוטא, אז ודאי מוטל עליו להוכיחו בדברים קשים, כי מאחר שראה
שדבריו אינם משפיעים, וממילא לא יעשו רושם על מהותו, על כן
עליו לגעור בו שלפחות יטיב מעשיו שלא לרצונו, אך מתחילה עליו
להעדיף לבוא בדברי שלום ואמת.
וכן כשיש לו דין ודברים עם הזולת, ויודע הוא שהדין עמו, ויש בידו
לכוף את השני ולהכריחו בדבר, אף על פי כן יראה לשדלו מתוך
הכנעה ובקשה, ולא מתוך כפיה, כי אם יכוף אותו, אז גם אם יוכרח
השני למלא דרישתו, ישאר שונאו לאורך ימים רחמנא ליצלן, כי לפי
דעתו לא היה עליו למלא אחר דרישותיו, אבל כשיסביר לו דעתו
בדיבור רך, אז לרוב יבין השני דעתו ומרצונו ימלא אחריה, ולא ישאר
שום קטטה ביניהם.
ומסופר על הרה''ק מרן הבעל התניא זי''ע, שכידוע נהגו תלמידי
הבעל שם טוב לחזר רבות על הפתחים עבור מצות פדיון שבויים, כי
בימים אלו היו רבים שלצורך פרנסתם חכרו בית מזיגה מאדוני
הכפרים, והללו היו אכזריים גדולים, וכשלא היו בידי המוזג לשלם את
דמי החכירות, הטיל אותו האדון המרושע לתוך בור צר, והדברים היו
ממש פיקוח נפש, ולא הניחו להם לצאת עד שקבלו צדיקים אלו על
עצמם לסלק החוב.
היה זה באחד המקומות שמרן הבעל התניא הגיע לאסוף כספים
למטרה נשגבה זו, והתענין אצל מעריציו על העשירים שבעם, כי
חפצו היה לקבל תמיכות הגונות, ולסלק את החובות תיכף ומיד, הללו
נקבו בשמות כמה נכבדים אשר יש לאל ידם לעניק סכומים אדירים
לטובת הענין.
בין אלו האנשים אשר הציגו בפניו, היה יהודי אחד שכגודל עושרו
היה גודל קמצנותו, ולא היה נושא לאיש, יהיה מי שיהיה, ולכולם לא
נתן כי אם פרוטה עלובה, וכשנקבו בשמו לפני הרה''ק, הוסיפו ואמרו
לו, כי עדיף שלא לדרוך על סף ביתו, כי מלבד הבזיון שיווצר מחמתה,
לא יהיה מזה שום תועלת.
אך הרה''ק בחר דוקא כן לילך אצל יהודי זה, ואכן הלך אצלו וסיפר
לפניו את המקרה, לפיה נמצא כעת יהודי נמק בבור וחייו תלויים לו
מנגד, ומוכרחים לחלצו ממצבו העגום, ואכן כפי שהבהירו לו מקודם,
נטל העשיר מטבע עלובה והעניקה להרה''ק.
הרה''ק לא נרתע מקל זה שעמד מולו, ונטל המטבע מידו בסבר
פנים יפות, והרעיף עליו ברכות לרוב על נתינתו, ופנה ללכת לדרכו,
והנה ברדתו מהבית, נשמע קול העשיר הקורא להרה''ק, ובקשו
שיעלה שוב לביתו, הרה''ק נעתר לבקשתו, וכשעלה נתן לו העשיר
עוד נתינה עלובה, אך יותר מעט מקודמה, שוב הרעיף עליו הרה''ק
ברכות לרוב, ופנה שוב לדרכו, והנה חוזר חלילה, ושוב חזר העשיר
וקרא את הרה''ק ובקשו לחזור, וכשחזר נתן לו נתינה יותר גדולה
מקודמה, ושוב העניק לו הרה''ק את ברכותיו, כך חזר המחזה הזה שוב
ושב, הרה''ק פונה לדרכו ובעל הבית חוזר וקוראו, כאשר מפעם לפעם
הגדיל נתינותיו, מנתינות זעומות עבר לנתינות הגונות, עד שבפעם
האחרון פתח מגירתו, ואמר להרה''ק, רבי אני איני יודע כמה אתה
צריך, טול אתה כפי הצורך לך, ואכן הרה''ק נטל את מלוא הסכום
שהיה זקוק לו לצורך הענין, וברכו בחום על המצוה הנשגבה לה זכה,
ומאותו יום נפתח סגור לבו של העשיר, והתחיל לחלק סכומים
אדירים לצדקה.
והרה''ק הסביר הסיבה שהפך את לב העשיר מן הקצה אל הקצה, כי
עשיר זה היה קמצן מתחילה, וכיון שכן כשבא אליו בפעם הראשונה
עני, לבקש ממנו תמיכה, נתן לו העשיר נתינה עלובה, וכראות העני
את התיחסותו אליו, בערה חמתו למאוד, וגער בעשיר, ולא רצה לקבל
את נתינתו, ודבר זה המשיך קליפות על לב העשיר, וגרם לו שיכביד
לבו ביותר, וככל שרבו הפניות אליו, רבו הגערות ונתרבו הקליפות, עד
שלא היה בכח העשיר לשנות מצבו כלל.
בשמעי זאת, הבנתי מיד סיבת הדבר, והבנתי שהדבר שיכול להפוך
את לבבו, הוא לזכותו בנתינה ולו הקטנה ביותר, ואכן לזאת באתי
אליו, ומאחר שזיכיתי אותו במצוות הצדקה נתמעטו הקליפות מעל
לבו, ומיד הוכר רישומה, וככל שלקחתי ממנו יותר נתעורר לבו יותר
ויותר, עד שנפתח לבו כאולם, כראוי ללב יהודי הפועם בו.
רואים מזה ההפסד הנגרם מדיבור קשה, והתועלת הנמשך מהדיבור
בנחת.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
