בחור צעיר, תלמיד בישיבה ידועה שהיה מבוקש בשידוכים, מצא בחורה יראת שמיים, חכמה ונאה ממשפחה טובה והם באו בברית האירוסין. כעבור שבוע וחצי, כאשר ביקרה הבחורה בבית ארוסה חשה בראשה ולא הייתה מרוכזת. היא שאלה אם תוכל לקבל כוס מים וביקשה לנוח מעט. הורי הארוס הביטו זה בזה בדאגה. הבחורה אמרה לארוסה כי לדעתה לא מדובר בדבר רגיל, והלה דאג מאוד.

חודש לאחר האירוסין נפגשה עמו לפי בקשתה ואמרה: "יש לי משהו לספר לך. גילו בראשי את המחלה הנוראה".

הבחור חש שהוא עומד להתמוטט, ואז היא הוסיפה: "אני אבין אם תחליט לבטל את השידוך".

"על מה את מדברת?!" קרא, "ספרי לי מה אומרים הרופאים".

"לא חשוב. תדבר עם הוריך והם יעזרו לך לקבל החלטה נכונה".

הבחור חזר לביתו המום והסתגר בחדרו. הוריו חשו שמשהו אירע לו והחלו לדובבו.

"ארוסתי חלתה במחלה", אמר.

האם בכתה והאב אחז בכתפי בנו. הם עודדוהו והניחו לו לנפשו. הוא ישב נסער בחשיכה עד שנרדם. כשהתעורר אמרה אמו: "זה לא נראה לך מוזר שמיד לאחר האירוסין היא קיבלה את המחלה?!"

"נפלאות מאיתנו דרכי הגורל", ענה.

האם הוסיפה: "כבר בפגישת האירוסין היא נראתה חיוורת. הם ידעו והסתירו".

"זה מסביר", המשיך האב, "מדוע הם סגרו איתנו מהר בלי להתמקח".

"אבא ואמא", קרא הבחור, "אתם חושבים שאעזוב אותה במצב הזה?!".

"היה כאן מקח טעות", השיב אביו, "אתה מאורס רק חודש. אנחנו רק רוצים בטובתך".

הבחור חזר לישיבתו וניסה לשקוע בלימודו ולהתנתק ממועקתו. מדי יום התקשר לשאול בשלום ארוסתו.

ערב אחד ענתה אם הארוסה: "מדוע אתה מתקשר, הרי השדכן התקשר בשם הוריך והודיע שביטלתם את השידוך?!"  "רק לי יש זכות לבטל את השידוך, ואיני מבטלו!" קרא בהתרגשות.

האם נתנה לבתה את הטלפון והבחור אמר: "כעת החלטתי סופית שנתחתן, וביחד נתמודד עם כל הקשיים". הוא חזר לביתו והודיע להוריו שהוא נחוש לשאת את ארוסתו.

אז החל מסע לחצים מצד כל בני משפחתו, שטענו כי אין להכניס ראש בריא למיטה חולה.

הוריו ביקשו שילך לרב גדול שיכריע כיצד ינהג, ונקבו בשמו של הרב עובדיה יוסף. הבחור השיב: "בגלל כבודכם אני מסכים, אבל אל תטענו אחר כך שאני מסרב לתלמיד חכם".

לאחר תפילת שחרית אצל הרב עובדיה, נכנסו הורי הבחור לחדרו כדי לספר לו על המקרה. לאחר שיצאו נכנס הבן.  הרב עובדיה התעניין באיזו ישיבה הוא לומד והיכן הם אוחזים בלימוד. הבחור השיב, ולאחר מכן אמר לרב את שם ארוסתו והרב בירכה באריכות. ואז פניו קדרו והוא אמר: "אביך תלמיד חכם והוא תולה בך תקוות רבות. כעת הוא שרוי בצער וחש שנפלת בפח". והוסיף: "אתה יודע שאין תוקף הלכתי למסיבת אירוסין?". הבחור אישר.

הרב השמיע את הטענה שמשפחת הארוסה ידעה על מחלתה ולא גילתה. הבחור אמר: "איני סבור כמותם. ייתכן שחשה ברע אבל לא ידעה".

"למה אתה מתעקש?!" הקשה הרב.

"היא בחורה טובה ויראת שמיים ובדיוק כמוה רציתי, ואיני מוכן לוותר עליה רק מפני שחלתה. אני חש שהיושב בשמיים בוחן אותי".

הרב החזיק את ראש הבחור והקשה שוב. הבחור השיב בבכי ונדהם לראות שהרב עובדיה בוכה עמו. לאחר מכן הרב נישקו, סטר לו באהבה ואמר: "אתה תתחתן איתה, וה' ייתן לכם רפואה שלמה! היא תהיה אישה יראת שמיים ויחד תעמידו דור ישרים מבורך. היא תגמול לך עשרת מונים, ויתקיים בך 'בטח בה לב בעלה'. כעת קרא להוריך".

הבחור יצא דומע וקרא להוריו. הרב אמר להם: "בנכם יינשא עם ארוסתו ואתם לא תתנגדו". לאחר מכן ציטט גמרא המוכיחה שבנושא נישואין לא חל כיבוד אב ואם. הוא סיפר להורים: "העמדתי פנים שאני מתנגד לו ושאלתי שאלות קשות, ונוכחתי שאכן עליו להתחתן עמה ותהיה להם ברכה".

הרב עובדיה החל לחלק לאב עשרות סטירות ונתן את ברכותיו האינסופיות לרפואה שלמה והצלחה בבניין עדי עד. הבחור והוריו יצאו מופתעים ונרגשים. ההורים התנצלו בפני הורי הארוסה על הביטול ויישרו את ההדורים.

הארוסה עברה ניתוח בראשה בהצלחה מרובה והחלה להחלים. תקופת האירוסין התארכה לכמעט שנה, ולבסוף נערכו נישואין ברוב פאר והדר על ידי הרב עובדיה, שהתרגשותו ניכרה על פניו וסטירות אהבתו לחתן לא פסקו.

הרב בירך את הכלה בבריאות שלמה והוסיף: "החתן שלך לא ויתר עלייך, וכשהיה אצלי עמד במבחן שהיה קשה יותר מהסמכה לרבנות, ולכן תגמלי לו טובה כל חייך".

בני הזוג הקימו בית לתפארת והביאו לעולם שמונה ילדים יראי שמיים. האישה נרפאה לגמרי ממחלתה. הבעל למד בכולל ונעשה ר"מ בישיבה חשובה. הם חיתנו את רוב ילדיהם וזכו לנכדים, אבל סיפורם לא תם. לפני תריסר שנים חלה הבעל בטרשת עורקים קשה. רגליו שותקו והוא ישב על כיסא גלגלים כשהוא מניע את ראשו ואצבעות ידיו בלבד. אשתו התפטרה מעבודתה וטיפלה בו במסירות נפש מופלאה בעזרת בני משפחתם. בכל אירוע משפחתי הרב עובדיה הגיע ובירך את האישה שיהיה לה כוח לשאת בעול.

כאשר הרב עובדיה נפטר הגיע הבעל ברכב מיוחד ללוויה הענקית, וכאשר ירד והתנהל אחר מיטתו, דמע בעיניו ואמר בלבו: "יהי רצון שתמשיך לברך משמיים את כל בית ישראל כפי שבירכת אותם בחייך. תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים".