"ויהי כהוציאם אתם החוצה ויאמר המלט על נפשך אל תביט אחריך ואל תעמוד בכל הככר ההרה המלט פן תספה" (יט,יז) 'המלט על נפשך- דייך להציל נפשות אל תחוס אל הממון' (רש"י) ומקורו ביר' סנהדרין (י,ח) 'א"ר לעזר מוכיח בדבר בלוט שלא ישב בסדום אלא מפני ממונו, אף הוא יצא וידיו על ראשו, הדא הוא דכתיב: מהר המלט שמה. דייך שאת ממלט את נפשך' אמנם הפס' ביר' שונה משל רש"י, אולם לא מובן כיצד למד ביר' מפס' הזה? ובפס' שמביא רש"י זה מובן. לכן כניראה היה רשום בפס' "המלט" והמעתיקים השלימו את הפס' וטעו והביאו "מהר המלט" במקום "המלט על נפשך", ובמקור ביר' היה הכוונה לפס'  כמו ברש"י. ואולי אפשר שכוונת היר' הוא ללמוד מהפס' "המלט על נפשך" ולכן נקטו בלשון 'דייך שאתה ממלט את נפשך' שזה ממש דומה לפס', אלא שמהפס' הזה בלבד הינו יכולים לחשוב שכך נאמר ללוט בתחילה, אולם ההמשך הוא "ההרה המלט" שפרושו להר של אברהם, וזה השתנה בעקבות בקשתו של לוט להסתפק שיברח לצוער, ולכן היתי יכול לחשוב שאמנם מהעיר לא לקח כלום, כיון ש"המלט על נפשך" נאמר אחרי "ויהי כהוציאם" כך שמהעיר יצא בלי כלום, אבל יכול להיות שמחוץ לעיר היו לו נכסים כאלו ואחרים, וכך הלך דרך שם ולקח (ובפרט אם קרוב לצוער שבאזור ההוא אושר לו, כך שאולי אין לו בעיה לקחת ממון משם) ויוצא שנישאר לו קצת. לכן מביאים "מהר המלט שמה" שממהרו שלא לעצור אלא להגיע לצוער ("שמה") ומשתמש בלשון "המלט" כעין ג"ש ל"המלט" שקודם ("על נפשך") שמביע שימלט נפשו ולא יתייחס לממונו, שזה חל עד שמגיע לצוער, ומימלא גם אם יש לו נכסים בדרך שלא יעבור ויעצור לקחתם, ולכן הביאו את הפס' הזה ורמזו על הפס' של רש"י, שיחד יוצא שיצא בלי כלום (כמו עיר הנדחת כמופיע שם קודם ביר'.). ומדוע זה כך שיצא בלי כלום?- בפשטות זה משום מדה כנגד מדה, שהוא חשב להרבות ממונו שלכן ירד לסדום, לכן עונשו שלא ישאר לו ממונו (וכך הסביר הת"ת). אולם ניראה יותר מזה, שהנה מובא ביר' קודם לזה: 'אמר ר"ש קל וחומר בדברים, מה אם נכסים שאין בהן דעת לא לטובה ולא לרעה, על ידי שגרמו לצדיקים לדור עם הרשעים אמרה תורה שישרפו. המתכוין להטות את חבירו ומטהו מדרך טובה לדרך רעה על אחת כמה וכמה.  א"ר לעזר מוכיח בדבר בלוט' וכו'. משמע שכמו שאדם מדרדר את חברו כך גם בדומה יש עניין בנכסים כשגורמים לצדיקים להיות עם הרשעים, כך שכעין הם גורמים לרעה בעולם, ולכן ניגזר עליהם להאבד מן העולם. וזהו עומק המשנה 'ולא ידבק בידך מאומה מן החרם למען ישוב ה' מחרון אפו ונתן לך רחמים ורחמך והרבך וגו'. כל זמן שהרשעים בעולם חרון אף בעולם, אבדו רשעים מן העולם נסתלק חרון אף מן העולם' שבפשטות זה חל למפריע על הריגת האנשים (בעיר הנדחת). אולם ע"פ דברנו מובן שזה חל על "ולא ידבק הידך מאומה מן החרם" שגם על ממונם של רשעים יש עניין להשמד מן העולם כדי להוריד חרון אף ה', כיון שממונם משמש לחטא ורוע ולכן גם עליו חל חרון האף. ואולי זה רמוז אצלנו "המלט על נפשך אל תביט אחריך" שלא יביט כיון ש'אתה הרשעת עמהם' וכו' (רש"י) שזהו המשכו של "על נפשך" שלא יחוס על ממונו, כיון הרשיע איתם, ולכן שיעזוב את ממונו שלא יחול עליו חרון אף ולא ינצל (כמו אם יביט אחורה).