"ויקץ נח מיינו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן, ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו" (ט, כד-כה) 'וייקץ נח מיינו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן, רב ושמואל חד אמר סרסו וח"א רבעו, מאן דאמר סרסו מתוך שקלקלו ברביעי קללו ברביעי, ומאן דאמר רבעו גמר וירא וירא כתיב הכא וירא חם אבי כנען את ערות אביו וכתיב התם "וירא אותה שכם בן חמור" וגו'. בשלמא למ"ד סרסו משום הכי קללו ברביעי אלא למ"ד רבעו מאי שנא רביעי נלטייה בהדיא? הא והא הואי.' (סנהדרין ע,א). לכאורה הלימוד מג"ש משכם הוא קצת תמוה, רק בגלל שנאמר לשון ראיה?- והת"ת הסביר שזב ע"ש דברי חז"ל שאין יצה"ר שולט אלא במה שעיניו רואות כך שהעין סרסור לעברה. אולם לכאורה זה עדיין לא מספיק, וניראה שגם שכם עשה מעשה שדומה למעשהו של חם, שהנה דינה היתה קטנה (כך שלא ניראית כ"ך כבת) ושכם בא עליה "וישכב אתה ויענה" (לד,ב) 'וישכב אתה- כדרכה, ויענה- שלא כדרכה' (רש"י) כך שמעשהו היה כעין משכב זכור של חם. והנה נאמר "בנו הקטן" ולכאורה חם אינו הקטן (אלא שם) 'ויהי נח בן חמש מאות שנה ויולד נח את שם את חם ואת יפת, שם גדול מחם שנה, וחם גדול מיפת שנה..? אלא דרך חכמתן קא חשיב להו' (סנהדרין סט,ב) הגמ' דוחה את סדר הלידה שמשמע מהפס' בשלך פס' אחרים ולכן מעמידה שזה ע"פ החשיבות, ומהו הסדר הנכון? מפרש"י שם 'בר מאה..-.. אלא ש"מ קטן מכולן הוה' וכו' (וכך משמע מהבנת הגמ' שמוכיחה להוריד שנתיים אצל שם כשקודם למדו הפרש שנה לכל ילד) אם כך שם היה הכי צעיר אז מדוע נאמר על חם שהיה "בנו הקטן"?- רש"י פרש על הפס' 'בנו הקטן-הפסול והבזוי, כמו...' הרי שהקטן משמעו בזוי, ומדוע דווקא כך (בקטן) בחרה התורה להגדיר את חם?- ע"פ המ"ד שסרסו זה יצא רמז שלא רצה שיהיה לנח עוד ילדים (רש"י ט,כה) ולכן כאילו שהוא לא יחשב כגדול מעוד ילדים ולכן קראו קטן. ולמ"ד שריבעו זה יתפרש שעשה מעשה כמו קטן שעדיין לא התבגר ולכן לא מבדיל בין יש לאישה. וניראה שרמז שבהקשר למשכב זכור נאמר "כי את כל התועבת האל עשו אנשי הארץ אשר לפניכם" (ויקרא יח,כז) ומימלא זה נאמר על הכנענים (וכן על החוים ששכם היה מהם) ולכן מרמז גם כשקילל את כנען זה כעין רמז לריבעו (ומה שלא ענו כך שלכן קילל את הרביעי זה משום שחם עשה כך ולכן ראוי לקלל את כולם). ולכן רמז במעשה חם למעשה שכם שהיה כעין מעשה משכב זכר (רק בדינה). ולעומתו שם היה הצדיק ולכן הדור הרביעי אצלו זה עבר (כעין המשך הזרע בדורות ולכן בו הרביעי [שלא כחם שזה קללה בילדו הרביעי] וכן בנו של שם נקרא יקטן (י,כה) כעין מול "הקטן" של חם) שהיה צדיק. וע"פ דברנו אפשר אולי להבין, אם סדר השמות של בני נח זה ע"פ חשיבותם היה ראוי שחם יהיה אחרון?- ואולי ע"פ דברנו יובן (שמסתכלים על המעשים ביחס לסדר) שנאמר "ויקח שם ויפת את השמלה" (ט,כג) מדוע לא קודם יפת שהיה גדול יותר? אם כדי לומר שהתאמץ יותר -זה נילמד מ"ויקח" לשון יחיד (רש"י) [ויכל להאמר 'ויפת ושם לקח' לחבר את שם ללקיחה]?- אלא ניראה מכאן שהרעיון היה של שם ולכן הוא נאמר ראשון, ולכן כשנאמרו 'דרך חכמתן' יפת היה ללא כל חכמה (ובפרט שכבכור היה צריך להיות המנהיג) ואמנם במדרש מופיע ע"פ צדקותם (מובא ברש"י) אולם אולי בזה רק את שם הקדימו בצדקותו, או שבכוונה מופיע אחרון לומר שאין זה בשל צדקות עצמית, שיכל להיות כחם, אלא כל צדקותו זה כטפל לשם. ולכן מובן מדוע ברכו נח "יפת אלקים ליפת וישכן באהלי שם" שמכאן למדו שס"ת נכתב יוונית (מגילה ט,ב) כיון ששם הוא התוכן ויפת עוזר לו, ולכן זה בכתיבה שזה עזרה להעברת התוכן, וזה יוונית, שיון הוא בנו הרביעי של יםת (שנח ברכו על שטיפלו בו ממה שחם עשה לו נגד בנו הרביעי).