"ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה כי פנה אל אלהים אחרים, ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל" (לא, יח-יט) מפרש רש"י:'"את השירה הזאת" - האזינו השמים עד וכפר אדמתו עמו'. וזהו  פשט  התורה כמו שמשמע גם מהמשך הפס'. והנה דרשו בגמ' 'אמר רבא: אף על פי שהניחו לו אבותיו לאדם ספר תורה מצוה לכתוב משלו שנאמר "ועתה כתבו לכם את השירה" (סנהדרין כא,ב) ולא מובן מה הקשר לכתיבת ס"ת הרי זה נאמר על פרשת האזינו?- מסביר הרמב"ם:'מצות עשה על כל איש ואיש מישראל, לכתוב ספר תורה לעצמו. שנאמר "ועתה, כתבו לכם את השירה הזאת" כלומר כתבו את התורה שיש בה שירה זו לפי שאין כותבין את התורה, פרשיות פרשיות' (הלכות ס"ת ז,א) והקשה על הסבר זה הת"ת שאם זה הטעם אז מדוע לא פשוט נעמיד שיש מצווה לכתוב את הפרשיה הזו כשלעצמה כמו שכותבים תפילין ומזוזות בפרשיות לעצמן ואין בעיה של פרשיות?- ולכן הסביר שמדובר שיש מצווה לכתוב את כל התורה, ולכן מה שנאמר כאן זה שיכתבו את פרשת האזינו שהיא סוף התורה, שהרי משה כתב את התורה פרשיות פרשיות ולכן נישאר רק את הפרשה הזו בכדי שיחשב לס"ת שלם, וזהו כתבו את הפרשיה הזו כדי שיהיה ס"ת שלם. אולם גם הסבר זה הוא בעייתי שהרי גם פרשת האזינו אינה מסיימת את התורה, שהרי יש אחריה את וזאת הברכה? ועוד מניין שלזה התכוונה התורה הרי זה סברה ללא כל רמז?- לכן ניראה כרמב"ם, ומה שהקשה עליו שאולי יש מצווה מיוחדת לכתוב את פרשת האזינו לעצמה, יש לחלק בין תפילין ומזוזות שאינם לקריאה אלא נשמרים כשלעצמם, לבין פרשה שאותה קוראים כתורה, שבזה יש מניעה לכתוב פרשיות פרשיות. והנה  נאמר ביר' בהקשר למלך אחז שניסה לבטל תורה מישראל (יר' סנהדרין י,ב) 'ר' יעקב בר אביי בשם ר' אחא מייתי לה מן הדא [למד מהפס' הזה] "וחיכיתי לה' המסתיר פניו מבית יעקב וקיויתי לו". אין לך שעה קשה בעולם מאותה שעה שאמר לו הקב"ה למשה "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא". מאותה השעה "וקויתי לו" שאמר לו בסיני כי לא תשכח מפי זרעו'. ר' אחא למד שהפס' הזה מדבר על אחז ניסה לבטל שכינה בעולם, (כמו שהובא קודם 'ר' חוניה בשם ר' לעזר: למה נקרא שמו אחז?- שאחז בבתי כניסיות ובבתי מדרשות. למה היה אחז דומה? למלך שהיה לו בן ומסרו לפידגוגו (מורה שלו) והיה מבקש להורגו אמר אם אני הורגו הרי אני מיתחייב מיתה, אלא הרי אני מושך את מניקתו ממנו ומעצמו הוא מת. כך אמר אחז אם אין גדיים אין תיישים, אם אין תיישים אין צאן, אם אין צאן אין רועה, אם אין רועה אין עולם, אם אין עולם כביכול כך היה אחז סבור בדעתו לומר אם אין קטנים אין גדולים אם אין גדולים אין חכמים אם אין חכמים אין נביאים אם אין נביאים אין רוח הקודש אם אין רוח הקודש אין בתי כניסיות ובתי מדרשות כביכול אין הקב"ה משרה שכינתו על ישראל') שזהו הסתר פנים של ה' שנתן לו לפגוע בביהמ"ד, אולם לא הצליח לבטל תורה מישראל, שישעיה העמיד את התורה וסמך  על שנאמר שלא תשתכח תורה מישראל. הרי שיש קשר בין צרה והסתר פנים  לכח חיזוק התורה, ואמנם לכאורה אפשר לומר שזה רק הסבר מה היה ולא בא לומר שזה קשור, אולם כיון שהיר' לומד הקשר לפס' "ואנכי הסתר אסתיר" ולא הסתפקו בנאמר בישעיה "וחיכיתי לה' המסתיר פניו מבית יעקב" וגם מזה לבד יכולנו להבין שמתכוון להסתר שכינה מישראל, מזה שהביאו ראיה מהפס' אצלנו סימן שלמדו שיש קשר לצרות עם חוזק תורה. שזה גם משמעות הפס' שאצלנו שאם יחטאו יבואו צרות, ומימלא המניעה לצרות זה ע"י תורה. וראיה לכך יש להביא שעל הפס' הזה רמזו על אסתר 'אסתר מן התורה מנין?- "ואנכי הסתר אסתיר" ' (חולין קלט,ב) שבפשטות למדו רמז בלשון אסתר (יש לרו"מ מרן הגאון הרב חיים דרוקמן שליט"א שיעור על הלימוד הזה..) וניראה שיש כאן גם עומק מזה שלמדו את הפס' שכאן כמו שישעיה, שיש קשר בין צרה ותורה, ואצל אסתר נאמר שקיבלו על עצמם את התורה 'אמר רבא אעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש דכתיב "קימו וקבלו היהודים" קיימו מה שקיבלו כבר' (שבת פח,א) שזה בשל גודל הצרה שבה היו שכך חוזק התורה שאליה התחברו, ומימלא כיון שזה קשור לפס' הזה אז גם למדו ממנו רמז לאסתר עצמה. ולכן גם נאמר שנענשו בימי אסתר כיון שהשתחוו לצלם נבוכדנצר  (מגילה יב,א) שזה גם מרומז בפס' " ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה כי פנה אל אלהים אחרים" שפנה אל הצלם.. . והנה אם כך שהפס' הזה מרמז על התורה, שדרכה אנו מורידים מאיתנו את הצרות, אז מימלא מה שנאמר בהמשך מיד "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל... והיה כי תמצאן אתו רעות רבות וצרות וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו" וגו' (לא, יט-כא) הכוונה אמנם לשירת האזינו אולם היא באה כחלק מהתורה שכולה נקראה שירה, שהרי מה שמוריד את הצרה וגורם לישועה זה החיבור לתורה, כל התורה. ומימלא הכוונה שיתנו דגש על פרשת האזינו כחלק מכלל התורה, ומימלא מה שנאמר מצווה לכתוב את השירה הכוונה לכל התורה כולה, כמו שלומדים את הפס' מישעיה ומהקשר לאסתר. (וכן זהו סברה בכלל הקשר שבין הצרות והתורה, שמובלט בתורה). ובזה יובן מדוע יש מצווה לכתוב ס"ת ולא מספיק לסמוך על מה שכתבו לפניו, שאם זה מדבר על פרשת האזינו בלבד אז לא מובן מה הטעם. אולם אם זה חל על כל התורה אז מובן, כיון שהחיבור של כל אחד ואחד עם התורה הוא שונה, שבא לידי גילוי ע"י כל אחד דגש מיוחד בתורה ובקדושה, כמו שהפס' של "הסתר אסתיר" בא לידי גילוי שונה אצל אסתר וגילוי שונה אצל ישעיהו. ולכן על כל אדם לכתוב לו ס"ת כעין שזה חיבור מיוחד שלו עם התורה, עם קדושת התורה והתגלותה בעולם. ואולי זהו שבכל שנה בימי תשרי בא כל העולם לדין לפני הקב"ה, שזהו כמעין הדין של האדם כשניפטר וכן כמעין הדין  הגדול של לעתיד לבא, שכל אלו הם סופים של משהו (האדם או תיקון העולם), כך ניראה שדומה לזה זהו הדין בר"ה שהוא על סיום חלק זה בעולם, מצד תיקונו ע"פ מה שהאדם תיקנו, ולכן יש בו דין לכל העולם ולאדם בראשו, שזהו כמו סיום תיקון מסויים זה. ולכן זהו שר"ה הוא יום בריאת האדם בבריאת העולם, שהוא עיקר הבריאה ותפקידו הוא לתקנה ולקדשה לה', ולכן בכל ר"ה יש דין לעולם לברר מה האדם תיקן בעולם. ואולי לכן עושים סימנים בר"ה (כגון תפוח בדבש) לא רק לסימן בעלמא, שאם זה סתם לסימן אז במה זה מועיל?- אמנם אפשר שזה כעין לחברנו לעניין טוב שכך כיון שיש קצת חיבור אז יש משיכה לזה כיון שיש בו כבר מציאות ולו קטנה בעולם, וכך משפיע, או שיש בזה חיזוק לבקשותינו שכך מתכוונים יותר. אולם אפשר שזה משום שבזה אנו באים להראות שאנו פועלים בעולם, שיש קשר תיקון בעולם ע"י מעשינו, שבכך אנו מראים שכביכול המציאות מרמזת על מעשינו שבזה אנו מחזקים את קשרנו לתיקון המציאות שמתגלה ע"י מעשינו. יהי רצון שתתחדש עלינו שנה טובה מלאת קדושה וברכה בכל.