ידועה   שיטת  החתם   סופר   שבשבת   אין   לטבול   את  הפת   במלח,   משום   שטעם  הטבילה  הוא   שנאמר    "על כל   קרבנך  תקריב   מלח",   היינו   שהשולחן   דומה  למזבח,  והאכילה   לקרבנות,  וזה   לא   שייך    בשבת,  (בלילה  בלבד)   שלא  היה  בו   זמן  מליחה   כלל.

וישנו   טעם   נוסף   -השייך  הן  בליל   שבת  והן  ביומו-   משום   שהמלח   מגין  מן  הפורענות,  וזה  לא   שייך בשבת,   שבשבת   א"צ   שמירה,  אלא    שאולי   אנו   הקטנים   אין   ראוי   לנו   לנהוג   כדעת   החתם   סופר,  שאין   אנו  בחזקת  שומרי   שבת  כראוי,   ולכן  אנו   צריכים  להתפלל    על  השמירה,  ולפי  זה   דווקא   בליל    שבת   אין   צריך  לטבול    במלח,  וביום   השבת   צריך   לטבול,   משום   שביום   השבת   לא   קימים   שני   הטעמים.