מעשה היה בירושלים, באדם אחד ושמו אברהם והיתה

מלאכתו חרש ,עץ ועבד עבודתו ביושר ובאמונה וידיו היו

נקיות וטהורות מכל שמץ גזל ואונאה שקר ותרמית , ויברך

ה' את מעשה ידיו ויעש חיל ויקבץ עושר רב, והיה בעל 

צדקה גדול , פיזר נתן לאביונים ויהודים רעבים הכניס

לביתו לאכילה שתיה ולינה , ויתהלך במישרים , ויהי היום

ויסע אברהם וכל בני ביתו לעיר אחרת לבקר את דודו ,

בשכונתו גר איש בליעל , ובראותו שכל משפחתו של ר' 

אברהם נסעו והבית ריק , התגנב לתוכו , חיפש בביתו וימצא

את שקלי הזהב אשר אסף אברהם ביגיע כפו , ויקחם ולא

השאיר שריד , ויברח מהר מן העיר , כשחזר אברהם לביתו

וירא את אשר נעשה ,לו ויבך תמרורים , וידרוש ויחקור

אחרי עקבות הגנב , ולא עלה בידו ו , הגנב ברח בליל הגניבה

לכוון עין גדי להטמין שם את השלל , אך בדרך היתה יד ה ' 

בו לשלם לו כרשעתו , ותקפה אותו מחלה קשה ויפול

ארצה ויתעלף , ומאחר ולא נמצא שם איש להקימו, נפל

שדוד וימת , וצרורות הזהובים בחיקו .

ויהי בבקר וילך בחור מיושבי הכפר ואפרים שמו , והוא

 בן יחיד לאביו הזקן , וימצא איש מוטל ,מת ויכרה לו קבר

כדין מת מצוה , וימצא את צרורות הזהב בחיקו ויקח אותו

לעצמו , ויהי בלילה ויחלום אפרים לאמר " , אל תיגע בממון

הזה כי לא עמלת בו ולא שלך הוא , כי האיש אשר מצאת

אצלו הממון גנב אותו מיד איש נאמן , ועתה השב הכסף

ליד בעליו". ויקץ אפרים והנה חלום , ויאמר בלבו " , חלומות

שווא ידברו " ולא שת לבו אליו , וינחם את לבו ויאמר אנכי

לא גזלתיו מידי בעליו .

באותם ימים חלה אביו של אפרים את חוליו ונטה למות ,

ובבואו אפרים אל בית אביו , נכנס לגינתו , וירא שם עץ

אחד נבוב וחלול , וישם בתוך העץ את צרורות הזהב אשר 

מצא , ואת הפתח סתם היטב , באופן שלא ירגישו .בו באותו

יום נפטר אביו , ויעש אפרים לאביו אבל שבעת ימים כנהוג ,

בתוך ימי אבלו התקדרו שמי עין גדי בעבים , רוחות עזות

נשבו בחזקה , ומטר סוחף ניתך ארצה , עד אשר נעקרו

הרבה עצים מגינתו של אפרים , וגם אותו עץ נבוב נשבר

ונפל לרשות הרבים . וימצא איש את העץ הנבוב ויאמר ,

טוב הוא למלאכה , אקחנו לירושלים ואמכרנו לחרש עץ, 

כשהגיע לירושלים הציע את העץ לאברהם , ויקנהו אברהם

חרש העצים בכסף מלא, ויהי כאשר נסר אברהם את העץ ,

והנה כל צרור כספו הגנוב מוטמן בתוכו , אחד מהם לא

נעדר , ויודה לה' על טובו וחסדו .

לאחר שקם אפרים מאבלו בא לגן הבית לקחת כמה 

מהצרורות שהטמין , וירא כי הגן נשחת כולו והאוצר איננו ,

ויתעצב אל לבו וייצר לו מאד, ואם זה לא הספיק לו, אז 

לאחר אותו מעשה ירד אפרים מנכסיו עד מאד , ויעל

לירושלים למצוא עבודה ולהתפרנס, ויעבור על יד בית

אברהם חרש העץ , ויתייצב לפניו ויבקש ממנו להתקבל

אצלו לעבודה , ויען אברהם , טוב הדבר , שב בביתי ועסוק

במלאכתי , וכל מחסורך עלי .

ויספר אברהם לאפרים את כל הנפלאות אשר עשה לו

השם יתברך בחסדו הגדול , כי השיב לו ממונו הגנוב באורח

פלא , ואפרים הרגיש בדבר והבין שזה העץ שהיה בגינת 

אביו, וישאל את אברהם: האם מהעץ הנבוב קיבלת חזרה 

את כספך ? וישתומם אברהם מאד ויען: מאין אתה יודע את 

סודי , הרי את דבר העץ לא גילה עדיין לשום אדם , ויען

אפרים ויאמר: כספך כבר היה בידי , ויספר לו את כל

הקורות עמו ו , הוא אשר הטמין אותו בתוך העץ, ויאמר

אברהם לאפרים : אמנם הממון הזה שלי הוא , ברם על ידך

ניצל מיד הגנב , ועתה אני רוצה לתת לך חלק ממנו , וימאן

אפרים ויאמר: לא אקח ממך מאומה ולא אגע ,בו כי לא

שלי הוא , וכבר יסור יסרני ה ' על שחמדתי אותו , עד

שהגעתי עד פת לחם , ויפצר בו אברהם מאד , ולא אבה

אפרים לשמוע . ויהי היום ואברהם עמד להשיא את ,בנו

וירא אפרים ויבין, כי העבודה תושבת בכל שבעת ימי 

המשתה , על כן אמר לנצל את אותם ה ימים לילך ולבקר

את משפחתו בעין גדי , ויבקש רשות מאת אדונו לנסוע

לביתו , ויאמר אברהם לאשתו , אפי נא לאפרים חלה יפה

לדרך , ותשימי בתוכה מאה דינרי זהב , ותעש אשתו ,כן

ותיתן את החלה לאפרים יצ דה לדרך . ויפרד אפרים מבית

אברהם וילך לדרכו /