"לא תספו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו לשמר את מצות ה' אלקיכם אשר אנכי מצוה אתכם" (ד,ב) 'מנין לכהן שעולה לדוכן שלא יאמר הואיל ונתנה לי תורה רשות לברך את ישראל אוסיף ברכה אחת משלי, כגון "ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם"?-ת"ל לא תוסיפו על הדבר' (ר"ה כח, ב). התורה תמימה דן בהרחבה בהסבר הדבר, והוסיף שלכאורה יש פס' דומה בפרק יג (פס' א) "את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אתו תשמרו לעשות לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו" ודרשו על זה בספרי 'ד"א לא תוסף עליו- מנין שאין מוסיפים לא על לולב ולא על ציצית? ת"ל לא תוסף עליו, ומנין שאין פוחתיםמהם? ת"ל ולא תגרע ממנו. ומניין שאם פתח לברך ברכת כהנים שלא יאמר הואיל ופתחתי לברך אומר ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם וכו' ? ת"ל כל הדבר אפילו דבר (דבר=מילים) לא תוסף עליו'. אז מדוע נאמר פס' פעמיים?- ותרץ בשם הגר"א שכאן זה שלא להוסיף על תריג מצות ככלל, ושם זה שלא להוסיף בתוך מצוה מסויימת, והדגיש שזה מדוייק בפס'. אולם ניראה שכיון שהגמ' בר"ה למדה מהפס' שכאן על הוספת ברכה בברכת כהנים משמע שכאן זה בתוך המצוה עצמה? (-אלא שאפשר לומר שהגמ' לא דייקה בפס' אלא רק באה לומר על איסור הוספה, ואילו היתה מדייקת היתה אומרת את הפס' שבפרשת ראה.) לכן ניראה שבשניהם זה לא להוסיף על המצות, אלא ששם הדגש העקרי הוא על אחדות המצוה וכאן זה על המצוה ככלל, ז"א שם הספרי מדגיש בד"א על לולב וציצית וברכת כהנים זה כנוסף, כך שכעין מרמז שעיקרו אצלנו כמו שהגמ' מביאה, ומימלא במקרה של ברכה זה תוספת ל-3 ברכות, שכל ברכה עומדת כשלעצמה, שאחרי כל אחת מהן עונים אמן, שהם מחולקות אחד מהשני, ולכן זה תוספת על המצוה מבחוץ. מה שאין כן שם שזה בלולב שלוקח שנים או חמש טוטפות או ציציות, כל המצוה מאוחדת כאחד, שבלולב נילקח מאוגד, וכן בתפילין וציצית הם מחוברים יחד, ולכן כשמוסיפים עליהם זה בעצם יוצר משהו אחר של הכל. לכן קודם נאסר להוסיף כשלא משנה את המצוה ואח"כ שם גם התווסף שלא לשנות את המצוה, שלא תחשוב שכיון שהמצוה שונתה אז בעצם אין כאן מצוה אלא זה משהו אחר בכלל ממה שה' ציוה ולכן על זה לא נחשב איסור הוספה על המצוה אלא זה כאילו שום מצוה, שלא קשור כלל למצוה, קמ"ל שגם זה אסור. ומרומז במילים שכאן זה "לא תוסיפו על הדבר" שזה כעין הוספה חיצונית למצוה, ושם זה "אותו תשמרו לעשות" שלא ישנה אותו שבכך יחשב משהו אחר. אי נמי- בשניהם זה אותו איסור הוספה על המצות, אלא שאם היה נאמר רק פעם אחת היתי חושב שזה בא לומר שאין צורך להוסיף על המצוות אבל מי שרוצה מותר לו, לכן נאמר פעמיים לומר שזה לא רק אמירה כללית אלא היא מחייבת (וזה דוחק כי לכאורה הינו אוסרים גם מהנאמר פעם אחת). ומדוע יש איסור להוסיף? מיילא לגרוע אבל למה לא להוסיף?- הת"ת תרץ שכל המוסיף גורע שאם יוסיפו יבואו בסוף גם לגרוע, ולכאורה זה חלש קצת, וכי בגלל זה יעבור על לאו מראש?- וניראה שנאמר קודם "ועתה ישראל שמע אל החקים ואל המשפטים אשר אנכי מלמד אתכם לעשות למען תחיו ובאתם וירשתם את הארץ אשר ה' אלקי אבותיכם נתן לכם" (ד,א) וה"למען תחיו" מרמז לפס' שאח"כ "ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום" (פס' ד) שהחיות חלה ע"י דבקות בה', ואיך אפשר לידבק ע"י המצוות בה' ולא לישרף (שה' אש אוכלה)?- אלא שזה נעשה ע"י שהמצוות מחברות את האדם לה' בצורה מדוייקת כזו שיכול לידבק בה' ולא לישרף, ומימלא אם המצוות היו מדבקות לה' בצורה גם שאינה מדוייקת האדם היה נישרף מדבקות בה' ע"י שהיה מעוות את חותמו של ה' שהוא אמת, שאותו אחד היה עושה שלא אמת, שהאמת היא מדוייקת, ולכן מצוה שאינה אמת אינה ישרה כרצון ה', היא מרחקת מה', שלא ידבק בה' , ולכן יש על זה לאו כיון שעצם המעשה הזה הוא שלילי. וזה מרומז בכך שהביאו כדוגמה לתוספת ברכה את ברכתו של משה "ה' אלקי אבותיכם יסף עליכם ככם אלף פעמים"(א, יא) שעל משה נאמר ששכינה מדברת מתוך גרונו, ולכן הברכה של משה זה מאוד קרוב כעין ברכתו של ה', ולכן דומה ממש ל"ואני אברכם" (במדבר ו,כז) ולכן אפשר  לחשוב שזה תואם לדבר ה' של לברך את בנ"י בברכת כהנים, לכן אני יכול להוסיף כמו שמשה הוסיף ברכה לברכת ה', כמו שאומר שם משה "ויברך אתכם כאשר דיבר לכם" (א,יא). באים חז"ל ומדגישים שעדיין זה משהו אחר שלא הצטוו עליו (ואולי זה עוד סיבה למה נאמר פעמיים איסור, אחד להוספת שונה לגמרי כטוטפות, ואחד להוספה שממש דומה וניראה כעניין אחד) שבזה באים לומר שהוספה על המצות זה מטעם של שינוי מרצון ה' , שאע"פ שדומה זה הופכו למשהו אחר ובכך הוא מקלקל את המצות ומעוותם, שבכך פוגם, שזהו המשך הפס' בברכת משה "איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם" (א,יב) שהברכה של הוספה (יוסף עליכם) גם גורמת לנזק שלא יכול לשאת אותם וזה יוצר קלקול בעולם.