ממחשבה להזדככות

"כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה" (תענית ל). כוחותיו של האדם נמשכים אחר המחשבה. כאשר אדם חושב מחשבות של קדושה ומתאבל על ירושלים, מחשבתו ועצמותו בקדושה, ואז הוא 'זוכה', מלשון הזדככות, ומשיג קצת משמחת ירושלים כפי שתהיה לעתיד לבוא.

(קדושת לוי)

ידיד נאמן

"אקמצא ובר-קמצא חרוב ירושלים" (גיטין נה). וכי מה אשמתו של קמצא, והלוא בטעות הוא לא הוזמן לסעודה ולא נכח בה כלל? אלא שידיד ואוהב נאמן צריך לבוא בעצמו לשמחתו של חברו, אפילו לא הוזמן, וקמצא לא נהג כן, לכן גם לו חלק בחורבן.

(רבי יצחק מוורקי)

הצימאון גובר

כאשר יהודי שרוי בגלות מתחזק אצלו הצימאון לאלוקות ביתר שאת ויתר עוז. זהו שנאמר בזוהר על הפסוק (בראשית לח,כד) "הוציאוה ותישרף" – כאשר הנשמה מוּצאת לתוך מציאות של גלות, אזיי "ותישרף", היא מתעוררת ברשפי אש האהבה לקב"ה.

(לקוטי תורה)

לא לדחות

"צדק ילין בה ועתה מרצחים" (ישעיהו א,כא). "צדק" – מעשה טוב, "ילין בה" – דוחים אותו למחר, אבל "ועתה מרצחים" – רציחות וכל דבר רע, מבצעים תיכף ומיד ואין דוחים זאת למחר.

(בינה לעיתים)

למה מרגישים 'בדד'

"איכה ישבה בדד העיר רבתי עם" (איכה א,א). בעת החורבן שררו בעם ישראל שנאה, מחלוקת ופירוד. זהו שאומר הכתוב "איכה ישבה בדד העיר רבתי עם", אף-על-פי שזו עיר "רבתי עם", בכל-זאת כל אחד ואחד הרגיש בה "בדד".

(רבי יהושע מקוטנה)

מתעוררת ה'יחידה'

דווקא בזמן הגלות, כאשר האור האלוקי מוסתר ונעלם, ויש מניעות ועיכובים רבים לעבודת ה', דווקא אז מתעוררת ה'יחידה' שבנפש, שבכוחה להתגבר על כל הקשיים והניסיונות, מתוך מסירות נפש.

(לקוטי שיחות)

גאולה ראשונה ואחרונה

נאמר בכתבי האריז"ל שהדור של עקבתא דמשיחא הוא גלגול של דור יוצאי מצרים. כשם שיוצאי מצרים זכו לגאולה הראשונה, על-ידי משה רבנו, כן יזכה הדור של עקבתא דמשיחא לגאולה האחרונה, על-ידי משיח צדקנו.

(לקוטי שיחות)

הזמן יקר

אם בכל תקופה היה הזמן דבר שאינו חוזר, על אחת כמה וכמה בתקופתנו, תקופת עקבתא דמשיחא, אשר כל רגע ורגע יקר הוא במאוד, ואפשר למלאותו ולפעול בו גדולות ונצורות, פירות ופירי פירות עד סוף כל העולם.

(הרבי מליובאוויטש)