כשאדם קונה ג'יפ, הוא מקבל יחד איתו ספר 'הוראות היצרן' לגבי סוג הדלק, לחץ אויר, טיפול תקופתי וכו'. כשאישה קונה מכונת כביסה, היא מוצאת בצמוד למכונה את 'הוראות היצרן', ובהן מידע היכן נמצאים פתחי אבקת הכביסה והמרכך, סוגי התוכניות, מתח חשמלי וכו'. לג'יפ יש הוראות יצרן, למכונת כביסה יש הוראות יצרן, ולחיי הנישואין אין הוראות יצרן?! אומר הזוהר: "תורה" מלשון הוראה. כלומר, התורה היא 'הוראות היצרן' ובה מתכון האושר לחיי הנישואין. מבט הכרובים היה מוטה כלפי מטה [כפי שהזכרנו במאמרנו בחודש שעבר], בכדי לרמוז, שעל מנת להבין מי זאת אשתך עָלֶיךָ לעיין בהוראות היצרן, וכדי להבין מי זה בעלך עָלַיִךְ לקרוא את העלון לצרכן. אם תביטו אחד על השני ותו לא, לא תכירו את בן הזוג, אלא רק את המעטפת החיצונית שלו.  

הזוהר וגם התלמוד אומרים, שפני הכרוב האחד זכר, ופני הכרוב השני נקבה. על פי הקבלה: הכרוב הזכר רומז על הקדוש ברוך הוא, והכרוב הנקבה רומז על השכינה.בעל יקר,  אשתך מייצגת את השכינה! כותב הזוהר: 'קישוטי הבית הם קישוטי השכינה'. כלומר, הקישוטים שבהם האישה מקשטת את ביתה, נקראים 'קישוטי השכינה'. בתלמוד מסופר על רב יוסף שהיה מגדולי האמוראים והיה סומא, כשהיה שומע קול פסיעותיה של אימו היה אומר: 'אקום מפני אמא, מפני שהשכינה באה...'.בעל יקר, אשתך - האמא של הילדים שלך, היא כמו השכינה!  

כשהיא בוכה ומתחננת: "אל תעזוב אותי, תישאר איתי קצת, תפייס אותי", אל תסובב לה את הגב ותשאיר אותה עם הדמעות... מי שמצער את אשתו, לא מצער רק אותה, אלא מצער גם את מה שהיא מייצגת, את השכינה! כדאי שתפייס אותה, תאמר לה שאתה לא זז מכאן עד שהיא תחייך... (והיא תחייך).  

זאת ועוד, שפע הפרנסה בבית תלוי באשה! הרבה אנשים שואלים אותי: "למה אין לי כסף, למה אני מרוויח הרבה ומפסיד כפליים?". ואני משיב להם בשאלה נגדית: "את אשתך, אתה מכבד??". שפע הפרנסה בבית הוא פונקציה של הכבוד שהבעל נותן לאשתו. אמרו חז"ל: "מי שרוצה להתעשר שיכבד את אשתו! שכן השכינה אומרת: "מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד, וּבֹזַי יֵקָלּוּ", מדה כנגד מדה. אתה תצחיק ותשמח אותה במשך היום, ובלילה תספור דולרים...  אתה רוצה לצחוק כל הדרך אל הבנק?... הצינור שמוריד שפע אל הבית עובר דרך האישה. כשהיא שמחה - הצינור פתוח, וכשהיא בצער - הצינור סגור! כל אדם יכול לראות ולחוש בעצמו, שכשהאישה שמחה ועליזה, היום מוצלח יותר והתוכניות זורמות. ואם היא עצובה, אפילו המסמר שרוצים לדפוק בקיר מתעקם, והפטיש על האצבע... 

גברת יקרה, זכרי שבעלך מייצג את הקדוש ברוך הוא, תני לו את הכבוד המגיע לו! בדרך כלל, כשהוא חוזר בערב, את כבר סיימת את היום, ואת עייפה ומותשת. הוא דופק בדלת, פותח ואומר: "שלוֹם", והוא שומע: לוֹם, לוֹם, לוֹם... אין קול ואין עונה, אין מי שיקבל את פניו. אילו ראש הממשלה היה עומד מחוץ לבית ודופק בדלת, האם היית מקבלת את פניו באופן כזה?!

כתוב בשיר השירים: "...קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק, פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי, רַעְיָתִי, יוֹנָתִי, תַמָּתִי...". בעלך דופק בדלת וקורא לך: "אחותי, רעייתי...". בהמשך כתוב: "קַמְתִּי אֲנִי לִפְתֹּחַ לְדוֹדִי..." - אני ולא אחרת. ובמקום לפתוח לו, היא צועקת לבן שלה: "לך תראה אם זה הוא...". גברת, המלך מחכה בחוץ ואת אומרת: "לך תראה אם זה הוא?!". די לך שהוא עומד בפתח וקורא לך: "אשתי". את מזנקת מהספה ואומרת לו: "הנני!". במקום זה היא אומרת: "אינני"... הוא אומר לה: "באתי"... והיא אומרת לו: "חבל"... תני לו את הכבוד המגיע לו! תפישת היהדות היא שהיחס שישנו בין בעל ואישה, צריך להיות דומה ליחס שבין הקדוש ברוך הוא לשכינה. נדמיין לרגע, אם נחיה רק לפי תפישה זו, כיצד ייראו חיינו?