בס"ד                                                                                                          כ"ז     בתמוז     התשע"ג

                    אור - לי - בפרשה – מטות-מסעי

" וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר זה הדבר אשר צִוָּה ה', איש כי יִדֹּר נדר לה' או

    הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל ככל היֹּצֵא מפיו יעשה  "(ל, ב-ג)

פרשתנו פותחת בעניין נדרים ושבועות ומסבירה את התנאים שבהם יחול הנדר או השבועה וזה שנאמר:

לֶאְסֹר  אִסָּר על נפשו כלומר לאסור את המותר ולא להתיר את האסור(ספרי קנג), היינו שהנדר שנדר יחול

רק בדברים המותרים לאיש ולא באלו שנאסרו עליו, וכן את חשיבות הנדר והשבועה שלא ייראה הדבר כקל

בעינך כי אם ידור ולא יקיים הנזק גדול מהתועלת, כמו שכתוב(שבת לב): בעוון נדרים בנים מתים וכו', ועל זה

נאמר: אל תתן את פיך לחטיא את בשרך(קהלת ה). וצריך לדעת שאם כבר נדר ורוצה להתיר את הנדר, ילך

לתלמיד חכם מומחה ידוע או בפני שלושה הדיוטות שימצאו לו חרטה על הנדר ובכך נעקר ממקומו כלא היה,

ויוטב לו לעולמים.

ויש להבין, מה העניין שפרשת נדרים ושבועות כנ"ל, נכתבה בין פרשת המועדים שהייתה בפרשה הקודמת,

כמו שנאמר למעלה מהעניין(במדבר כט):"אלה תעשו במועדיכם לבד מנדריכם ונִדְבֹתֵיכֶם" וגו' לבין מלחמת

מדין שבה צוו בנ"י לנקום את נקמת ה' על שהחטיאו רבים משבט שמעון וגרמו למותם. ואם כבר הזכרנו את

מלחמת מדין, נראה שכאן המקום לבאר קצת בעניין את היסוד לקיומם של ישראל בכלל ובפרט בעת מלחמה.

כי דווקא בעת הקשה הזו שעם ישראל נמצא, צצים להם עשבים שוטים - חדשים לבקרים, שכל מגמתם היא

לשנות סדרי עולם ח"ו, אנא ה' הושיע נא!

למלחמה זו נבחרו אנשים חלוצי צבא - אנשים צדיקים, שנאמר(שם לא): "אלף למטה אלף למטה לכל מטות

ישראל תשלחו לצבא". ואכן דרשו חז"ל: יש אומרים: אלפיים מכל שבט ושבט שלח(12*2=24 אלף), ויש אומרים:

שלושת אלפים מכל שבט ושבט(12*3=36 אלף), אך ממשיך המדרש ומפרט את החלוקה, שנים עשר אלף - חלוצי

צבא, ושנים עשר אלף - לשמור את הכלים וכו' ושנים עשר אלף - לתפילה(תנחומא לא, ג). ומהדיוק בין שתי

הדעות נבוא לכלל יישובם ונבין את היסוד שאסור לשנות כלל ועיקר!. והדיוק הוא שלא נאמר ביש אומרים

השני 'מכל שבט ושבט שלח' כמו הדעה הראשונה. אלא מוכרח מכאן לומר שבאמת נשלחו 24 חלוצי צבא

כמו היש אומרים הראשון, כפי שכתב כבר בעל הטורים: סה"כ 24 אלף שחלוצי צבא כנגד 24 אלף שמתו  

במגפה.

אומנם הם התחלקו לחמישים אחוז לוחמים וחמישים אחוז לשמור את הכלים, אם תרצו פיקוד העורף. אך

זה לא סותר את היש אומרים השני שבנוסף לכך היו עוד 12 אלף לתפילה, כי הם לא נשלחו לא לחזית ולא

לפיקוד העורף, אף ע"פ שלכאורה האויב רב וחזק מאתנו פי כמה וכמה, אלא נשארו להתפלל למי שאמר

והיה העולם שיהיה בעזרם לנצח במלחמה כמו שכתוב(שמות יד):"ה' ילחם לכם ואתם תחרשון". וע"פ זה

נבין את היסוד לקיומו של עם ישראל בכלל ובפרט בעת צרה ליעקב, והוא שכל עוד 'הקול - קול יעקב' היינו

כשקול התורה והתפילה מהדהד בבתי כנסיות ובתי מדרשות אין ידי עשו שלוטות כלומר אין מה לפחד!

כי ה' נלחם לכם! ניצחוננו מובטח! אשרי המאמין!

וכעת נחזור לשאלתנו, למה נאמרה פרשת נדרים ושבועות בין המועדים לבין מלחמה מדיין כנ"ל. ואפשר

לומר אולי בסייעתא דישמייא שזה הדבר בה להורות לאדם שיש שני מצבים עיקריים שיביאו אותו לנדור

נדר לה'. מצב אחד תקופת המועדים שהם: שבת, ראש חודש, שבעת ימי הפסח, חג שבועות, יומיים ראש

השנה, יום הכיפורים ושמונה ימי חג הסוכות, סה"כ 21 ימים. ואפשר שימים אלו נרמזו על מה שצוונו ה'

יתברך בתורתו(דברים טז):"ושמחת בחגך - והייתה אך שמח" כי המילה 'אך' עולה בגימטרייה כמניין 21

ימים כנ"ל, היינו שבימים אלו יש מצווה לשמוח כי השמחה פותחת את הלב וע"י כך יתעורר הרצון להידבק

בה' יתברך, וע"י כך יגבהּ לבו של האדם לעבודת ה' ביותר. ורואים זאת בחוש שכאשר מגיעים המועדים

כנ"ל, אנשים נודרים נדרים לבית הכנסת יותר מבשאר ימות השנה כגון: עליה לתורה, תרומה וכן על זה

הדרך.

מצב שני, כאשר אדם נמצא במצב של אונס או מצוקה קיומית הוא נודר לה' שיושיע אותו בזכות הנדר וע"י

כך הישועה קרובה לבוא. דוגמא לכך היא: כמו שהיה עם יפתח הגלעדי שהיה גיבור חיל שנבחר להילחם

בבני עמון כמו שכתוב(שופטים יא): "וידר יפתח נדר לה' " וגו' כלומר הוא נדר שאם ינצח במלחמה את בני

עמון וישוב בשלום הדבר הראשון שיצא מפתח ביתו יהיה קודש לה', ואם יהיה דבר אפשרי יעלהו לעולה.  

אבל הוא לא תאר לעצמו שבִתו זו שתצא מפתח הבית. והסוף ידוע, שאִלו הלך אצל פנחס או הוא בא אצלו

היה מתיר לו נדרו, עמדו בגדולתן, ומבין שניהם אבדה(רש"י שם, לט).

וייתכן שזה הטעם שפרשת נדרים ושבועות נכתבה דווקא כאן בין המועדים לבין מלחמת מדין למען יידע

האדם שלרוב יש שני מצבים כנ"ל שיביאו אותו לנדור נדר לה', ואף ע"פ כן, צריך לחשוב בכובד ראש לפני

שנודר, כמו שדרשו חז"ל(מ"ר פ"ל, א) אמר הקב"ה לישראל: לא תהיו סבורים שהותר לכם להישבע בשמי,

אפילו באמת אין אתה רשאי להישבע בשמי וכו'. כי אם ידור ולא יקיים הנזק גדול מהתועלת כנ"ל. וזה

שכתוב 'יחל' גם מלשון התחלה רמז אולי שיחשוב פעמיים בל יתחיל להוציא מפיו נדר או שבועה וישקול

דבריו בפלס שמא לא יעשה ככל היוצא מפיו ודבריו יהיו חולין. כי זה מה שמרחיק ביותר את האדם  

מלהידמות לקונו שכל דבריו אמרות טהורות שמתקיימות לעד.

וע"פ זה אפשר גם להסביר אולי למה כתוב 'ראשי המטות' ולא ראשי השבטים כמתורגם. כי מטה הוא

בחינת מקל כמו שכתוב(במדבר י"ז): "והנה פרח מטה-אהרן" וגו' היינו מקל רצה לרמוז אולי שכמו שלמקל

יש שני צדדים שהם בחינת שני המצבים הנ"ל מכאן ומכאן, והכול תלוי בראש המקל היינו בראשי המטות

שהם נשיאי השבטים כלומר שתפקידם להעביר את חשיבות וחומרת חילול הנדרים והשבועות ח"ו למַטָּה

עד פשוטי העם שמא יעברו על ציווי ה'. יהי רצון שלא תצא תקלה מידינו, אמן סלה ועד.

                                                     חזק חזק ונתחזק!

            פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

על ידי עסק התורה יכול לזכות להבין הרמזים מכל הדברים שבעולם, להתקרב על ידם להשם יתברך, ואפילו

במקום חושך ואופל, שנדמה לכאורה ששם קשה להתקרב להשם יתברך, גם שם יאיר לו השכל האמת למצוא

גם שם את השם יתברך, ולהתקרב משם דייקא להשם יתברך(סימן תלמוד תורה, אות ג).

                                                            "נר ה' נשמת אדם"

 מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

           ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                      ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה