ש: מדוע התורה מעלימה את שמם של האיש המוכה והאישה המוכאתבסוף פרשת בלק אך מזכירה את שמם המלא כאן בפנחס, ועוד שכתוב "מי אשר חטא לי אמחנומספרי"?

ת: חטא בעל פעור היה חטא איום ונורא אשר בו בנ"יהדרדרו במורד החטא, מבנות מואב עד לעבודה זרה. מצד אחד התורה רוצה לאמר לנו שכאשרכל יהודי ויהודי חוטא, ולא משנה אם הוא נשיא בית אב או עבד, ולא משנה עם מי, אם זהעם נסיכת אנגליה או עם איזה שפחה. זה לא משנה, ולכן התורה מעלימה שם, אבל אז עולההשאלה למה התורה באה ואומרת לנו אח"כ?

   על זה גם אתןתשובה לענ"ד. לפני מעשה פנחס, זה לא היה משנה מי היו החוטאים, אבל לאחר מעשהפנחס התורה לוקחת צד אחורה, בסוף המאורע הקשה היא עושה ראייה על הסיפור לאחריה.

   מה גרם לבנ"ילחטוא? אם כל הנשיאים והראשים של בנ"י היו נמנעים מהחטא ומתנגדים, כמה כבר היוחוטאים? אבל כאשר ראש בית אב חוטא ואם לא יותר ולא פחות מבנות נשיאי מואב, בנותחשובות, מי יעמוד ולא יחטא? זה נמצא על כתפי ראשי העם לעמוד מול החטא ולהתנגד, כיאם לא, איך אפשר להאשים את העם?

   אך, עם כל זאת,עדיין נשארת השאלה, מדוע שלא תכתוב התורה ראש בית אב לשמעוני ובת צור ראש אומותמואב? ועוד, הרי ה' אמר למשה שכל החוטאים לה' לא יוזכרו בתורה? אלא, יש כאן ענייןמאוד חשוב, שהרי, כמו שאמרנו, באיזכור מעמדם של החוטאים אמרנו שזה באחריות ראשיהאומה, אך רגע, צריך לזכור שעם זאת עדיין כל אדם ואדם צריך להיזהר מהחטא ולהימנעמליפול בפח, ולכן התורה מדגישה את שמות החוטאים, הם אנשים, כמו כל אחד, והם חטאו,ולכן צריך כל אחד להיות פנחס ולעמוד מול היצר הרע שלו ולפגוע ביצר הרע, גם אם צריךלחרוג מהטבעיות הרצויה של שלום, לפעמים צריך רומח.

   עוד צריך גםלזכור שאף אחד אחר יעשה זאת בשביל האדם, "אם אין אני לי מי לי ואם לא עכשיואימתי", ואת זה מדגיש הכתוב באומרהּ "ויקם מתוך העדה", גם אם במקרהזה מדובר על האומה כולה, וגם על זה אמר הלל "ובמקום שאין אנשים, השתדל להיות איש".