הגמ' אומרת שכל כהן שלא מברך- גם לא מתברך.

ויש לשאול, האם זה נאמר דווקא אם הכהן לא רוצה בכוונה לברך, או שהוא נגד הציבור בבית הכנסת ולכן לא רוצה לברך אותם, או סתם מתעצל מלברך, או שזה נאמר גם במצבים שבאמת קשה לברך, כגון ביום קר, וקשה לו להוריד נעלים או ליטול ידים, (יש רק מים קרים בסביבה) אמנם לכתחילה נראה שגם במצבים כאלה ראוי להתאמץ ולברך ולקיים את המצווה, אך בדיעבד כשמחליט שלא לברך, האם גם אז הוא נענש בכך שאינו מתברך, או שבמקרה כזה הוא מתברך, כיון שיש סיבה טובה למה אינו מברך.