לאחר סיום לימודי התיכון נסע יואב לטיול ממושך באפריקה ואחר כך לדרום אמריקה. הוא נמשך להרפתקאות והשתדל להגיע למקומות הנידחים ביותר כדי להרגיש את עוצמתו של הטבע. הוא פגש שם ילידים אקזוטיים וחיות למיניהן, החל מאריות ופילים וכלה בחרקים זעירים, והתפעל מאוד מיפי הטבע ומההרמוניה השוררת בו.

לאחר שחזר לארץ שירת בבסיס הדרכה בצריפין, בה"ד 10, כמכונאי רכב. יום אחד קרס באמצע המחנה עמוד בטון וחסם את החניה במקום. היה צריך לפנותו באופן מיידי, והמפקד של מכונאי הרכב גייס במהירות כמה חיילים ובהם יואב כדי להרים את העמוד ולהניחו בארגז של משאית ריו. כאשר יואב ראה את העמוד האפור והכבד אמר מיד: "המפקד, זה שוקל יותר מחצי טון. אני מציע שתביאו מלגזה. לא כדאי שאנחנו נרים את העמוד הזה. זה לא משא לבני אדם".
באחד הלילות הרגיש יואב עקיצות באצבעו הפגועה שהייתה חבושה. היה נדמה לו שהוא חולם או שגופו מתעתע בו. בבוקר פקח את עיניו ונדהם לראות שובל של נמלים אדומות הולכות על הקיר, יורדות לעברו, ממשיכות לצעוד על זרועו וחודרות לתוך אצבעו החבושה

"אל תהיה עצלן", נזף בו המפקד, "חמש, מקסימום עשר דקות, וכל הסיפור נגמר".

יואב ניסה לשכנע את מפקדו שעלול להתרחש אסון, אבל דבריו לא הועילו.

שישה חיילים נרתמו למשימה ובתוכם יואב. החיילים הרימו את עמוד הבטון כאיש אחד, וכאשר הניחו אותו על המשאית, צעק המפקד "שחררו את העמוד!", וכולם שמטו אותו בבת אחת. יואב לא הספיק להוציא את ידו ואצבעו נמחצה תחת עמוד הבטון ונקטעה. הוא חש כאב נורא ואיבד את הכרתו. חבריו נשאו אותו על ידיהם כשהוא שותת דם והסיעו אותו לבית החולים אסף הרופא הסמוך.

הרופא המנתח התבונן באצבע השסועה ואמר: "אי אפשר להציל את האצבע, אבל אעשה ניסיון בכל זאת להחזיר אותה למקומה. אין לנו מה להפסיד".

בו במקום נערך ליואב ניתוח עם הרדמה מקומית. יואב נדהם לראות איך מחזירים לו את האצבע הקטועה למקומה ותופרים אותה.

מפאת חוסר מקום בבית החולים יואב אושפז במסדרון ארוך והיה צמוד לקיר. הוא קיבל מורפיום לשיכוך כאביו העזים והיה מחובר למכשירים רפואיים שונים.

באחד הלילות הרגיש עקיצות באצבעו הפגועה שהיתה חבושה. היה נדמה לו שהוא חולם או שגופו מתעתע בו. בבוקר פקח את עיניו ונדהם לראות שובל של נמלים אדומות הולכות על הקיר, יורדות לעברו, ממשיכות לצעוד על זרועו וחודרות לתוך אצבעו החבושה. הוא קם בבעתה, הסיר את כל המכשירים מעל גופו, והחל לרוץ במסדרון כשהוא זועק על ההזנחה הפושעת. איך ייתכן שבבית חולים שאמור להיות היגייני נמצא נחיל של נמלים?!

אחות אחת חיטאה את אצבעו, אבל הוא לא נרגע ותבע להביא את מנהל המחלקה. הרופא הבכיר הגיע כעבור זמן מה ויואב דרש שיחתום על כך שהיתה הזנחה פושעת במחלקתו ונמלים אדומות חדרו לאצבעו הפגועה. הרופא ניסה להרגיעו ולשדלו שיוותר על כך, אבל יואב לא הסכים והכריז שיגיש תביעת פיצויים נגד בית החולים בגין רשלנות.

חלפו כמה ימים נוספים והסתבר שניתוח האיחוי הצליח והאצבע חזרה לתפקד באורח פלא. אז החליט יואב שלא להגיש תביעה.

כעבור כשנה החל יואב להתקרב ליהדות והרהורי תשובה מילאו את נפשו. הוא החל לקשר בין הטבע ונפלאותיו לבין הקדוש ברוך הוא והשגחתו עלי אדמות.

יום אחד ישב בסלון בית הוריו וצפה בתוכנית טלוויזיה של 'נשיונל גאוגרפיק' על אורח חייהם של הנמלים האדומות. בין השאר הוסבר שם כי בעת שהנמלים הללו נוגסות בבשרו של האדם, הן מפרישות חומר מסוים שבונה רקמות חדשות. הוא נדהם לשמוע זאת ונזכר במה שאירע לו.

אחרי כן הלך למעקב רפואי אצל אורטופד פרטי. הוא סיפר לרופא על מה שאירע לו בבית החולים עם הנמלים האדומות מבלי להזכיר את תוכנית הטבע שבה צפה לאחרונה. האורטופד אמר לו: "תדע לך שהאצבע שלך לא נרפאה מהניתוח. לא ייתכן לרפא דבר כזה! תאמין לי או לא, אבל לדעתי הנמלים האדומות עזרו לך לרפא את האצבע!"

יואב יצא מהרופא כשהוא חש בבירור שהקדוש ברוך הוא מנהל את העולם, ולעיתים הוא עושה זאת בניגוד לכל היגיון והסתברות. הוא נזכר כי כאשר היה באפריקה או ביערות העד של ברזיל, לא ראה בשום מקום נמלים אדומות. רק כאשר שכב ב'אסף הרופא', במקום שאמור להיות הכי נקי ומצוחצח, והיה זקוק לעקיצתן המרפאת, לפתע הן הופיעו מאי שם...

http://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/11588