בס"ד

"ובמלאת ימי הטהרה לבן או לבת תביא כבש בן שנתו לעולה ובן יונה או תור לחטאת אל פתח אוהל מועד אל הכהן וכפר עליה הכהן וטהרה" (ויקרא י"ב).
והגמרא במסכת נידה (ל"א) שואלת: מדוע היולדת צריכה להביא קרבן?, ומתרצת הגמרא שבשעה שהאשה יולדת היא מצטערת צער גדול מאוד ובאותם רגעים נודרת שלעולם לא תרצה יותר ללדת ילדים ואחרי שרואה את בנה מצטערת היא על הנדרים והכעסים אשר עברה בשעת הלידה ולכן הקרבן הוא על הנדרים הללו אשר חוזרת בהם ממנם.
ואולי אפשר להוסיף עוד ולאמר הנה כאשר האדם נמצא בזמן קשה בחייו או בשעת צרה האדם עומד ונודר נדרים ומקבל על עצמו קבלות גדולות, אך כאשר עוברים הימים והחיים שבים למסלולם הרגיל האדם חוזר לסורו וכל מה שנדר וקיבל על עצמו שוכח ואינו זוכר וכך היולדת, שעת הלידה זה זמן קשה ביותר והאישה נודרת ומקבלת על עצמה נדרים וקבלות ואחרי הלידה חוזרת היא מכל הקבלות או מחלקן  ועל זה הבאת הקורבן.
ואפשר לתת טעם לבקשת כהן גדול ביום הכיפורים בקודש הקודשים שהקב"ה לא יקבל את "תפילות של עוברי דרכים". ואפשר לדקדק רואים גנב אשר גונב או אדם שעושה פשע בשעה שעושה מבקש הוא מהקב"ה שיעזור לו שיושיע אותו ויציל אותו שלא יתפס. וזה עומק בקשת כהן גדול שהקב"ה לא יקבל את התפילות של עוברי דרכים, פירוש עוברים על הדרך הטוב וחוטאים, שתפילתם לא תתקבל.
אך אנו צריכים לחזק בנפשנו "נשבעתי ואקיימה" שכל השבועות והנדרים והקבלות אשר נדרנו, נשבענו, קיבלנו על עצמנו אפילו בנימי הנפש נקיים אותם ונעמוד בהם.
וידוע המעשה בחולדה ובור, בבת מלך אשר נפלה לבור וכמעט מתה, עבר איש כפרי והציל אותה, עמדה ונדרה לו שתתחתן איתו, באותה שעה עמדה שם חולדה. עברו ימים האיש הכפרי הלך והתחתן, איך בת מלך תתחתן איתו חשב בדעתו, נולדו לו ילדים ובת המלך שמרה את נידרה. עברו ימים, עברו שנים, בן הכפרי באה החולדה והזיקה לו ומת, אחרי זמן בן שני שלו כך, הלך לרב לשאול מדוע בניו כך מתים ואז נזכר בבת המלך והנדר, שהחולדה שמעה.
לכן קבלות חייב לקיים, נדרים חייב לשמור וכל נדר של מצוה, כל קבלה של מעשה טוב ועוד בימים האלו נשמור וננצור וה' יהיה בעזרנו לעלות ולהתעלות.
ונזכה לגאולה שלמה בקרוב ממש.