'דתנא דבי ר' ישמעאל: … ואדם נידון בר"ה וגזר דין שלו נחתם ביוה"כ' (ר"ה טז,א). 'יום הכיפורים אסור באכילה ובשתיה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה' (משנה יומא ח,א). 'הני חמשה ענויין כנגד מי? אמר רב חסדא: כנגד ה' ענויין שבתורה. (במדבר כט, ז) "ובעשור”, (ויקרא כג, כז) "ואך בעשור”, (ויקרא כג, ג) "שבת שבתון”, (ויקרא טז, לא) "ושבת שבתון”, (ויקרא טז, כט) "והיתה לכם". הני חמשה הוו, ואנן שיתא תנן? שתיה בכלל אכילה היא' וכו' (יומא עו,א). בעש"ית יש דין לאדם, נראה שלכן יש רמז בכך שיש בהם עשרה ימים, ובסופם ביוה"כ יש חמשה עינויים, שכך זה כמרמז על השם י'ה שהוא שם של דין, כרמז שיש אז ימי דין. אולי לכן ביוה"כ הכה"ג טובל חמש פעמים ומקדש ידיו ורגליו עשרה פעמים ('חמש טבילות ועשרה קידושין טובל כהן גדול ומקדש בו ביום' [משנה יומא ג,ג]) כנגד שם י'ה כדי לטהר מטומאת העולם, ולהוריד את גילוי מידת הדין. אולי גם לכן בעש"ית למעט יומיים ר"ה שהם ימי שמחה (או שר"ה מדאורייתא זה יום אחד, ולכן למעט יום ר"ה ועריוה"כ שבו יש מצוה לאכול ולשתות; 'דתני חייא בר רב מדיפתי: "ועניתם את נפשותיכם בתשעה", וכי בתשעה מתענין?! והלא בעשור מתענין? אלא לומר לך: כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי' [יומא פא,ב]) יש שמונה ימים וביוה"כ יש כששה עינויים (שאם מחשיבים אכילה ושתיה בנפרד זהו ששה עינויים), וכך יוצא 86 (שימים זה כעשרות ובגילוי שבאותו יום זה כאחדות) שזהו גימטריה של אלקים שזהו מידת הדין, שיש גילוי של ימי דין וחרדה בימים אלו; אמנם נחשב חמשה עינויים (כי נחשב אכילה ושתיה כאחד), כהורדה מכח גילוי דין, כיון שה' גם מרחם על בריותיו בדין (וכן יש זכויות וצדיקים). לעומת זאת נראה שיש גם גילוי שה' מרחם על בריותיו בדין, ולכן בעשי"ת יש שני ימי ר”ה שהם שמחה, או שני הימים זה בגילוי של ר"ה (שמדאורייתא יום אחד) ויוה"כ שבו מתכפרים העוונות (וכנגדם אולי גם יוה”כ ועיוה”כ שאכילה בו נחשבת כצום גם בתשיעי, כרמז לגילוי כנגד שני ימי ר”ה, כרמז לכפרה ביומיים אלו, שבכפרה באה שמחה, כמו שהיה כשהלבין לשון הזהורית שהראה שנמחלו החטאים [יומא סז,א]), וביוה”כ יש ששה עינויים, שכך יוצא 26 כמניין שם הויה שהוא חסד, שעושה חסד עם בריותיו ומרחם עליהם בדין (ונחשב חמשה עינויים, כהפחתה מהחסד כרמז שלא תמיד יש גילוי חסד, שהרי יש שנידונים למיתה. או שחמשה עינויים ועוד שופר של ר"ה זהו ששה). בנוסף, יש שלושה ימים של דין (יומיים ר”ה ויוה”כ) והעשיה שיש בהם זהו השופר בר”ה (שעינויי זה אי עשיה ולא עשיה) שזהו עוד אחד, וכך יוצא 31 כגילוי א'ל שהוא מידת הרחמים (או שיש מצוות אכילה ושתיה בר”ה, ואי אכילה ביוה”כ, כך שאלו שלושה ימים כנגד ל', ועוד יש מצוה לאכול בעיוה”כ, כהכנה ליוה”כ, ולכן זה [לא יום שלם אלא גילוי מסויים ביום, ולכן זהו] עוד אחד, וכך יוצא א'ל). בחגי תשרי יש ארבעה חגים (ר”ה, יוה”כ, סוכות ושמ”ע) שזה כנגד שם הויה בן ארבע אותיות, (מידת החסד) שה' מרחם על בריותיו בדין (הסיום שנישלח לשליחים הוא בהו”ר, אבל ממשיך עד שמ”ע, כך שאפשר לכלול גם אותו). בעש”ית עשרה ימים – י', וביוה”כ חמשה עינויים – ה', בסוכות יש שמחה גדולה (כהשלמה לחרדה והצער של הימים נוראים) ששיאו בשמחת בית השואבה, ששם מתחברים לשכינה עד כדי רוה"ק (יר' סוכה ה,א) שבו יש גילוי לפעמים ו' ימים ולפעמים ה' ימים ('והחליל חמשה וששה' [משנה סוכה ד,א]) כך שמשלים אות ו' ואות ה'; ויוצא שם הויה. או שיש שתי אפשרויות של גילוי מספר ימי החגים, יש גילוי של ששה ימים (אות ו') שזה בגילוי של חמשה ימי חגים (יומיים ר”ה, יוה”כ, יו”ט ראשון ואחרון של סוכות) ועוד עיוה”כ שיש בו דין של אכילה ושתיה כך שהוא כעין חג קטן; ובלעדיו (כיון שאינו ממש חג כך שאין להחשיבו) זהו חמשה ימים (אות ה'), וכך משלים לגילוי שם הויה. או שהדין נחתם סופית (חותם בתוך חותם) בהו”ר, ולכן יש עשרה ימים של עשי”ת, כאות י', ועוד חמשה ימים של ההכנה לסוכות (בניית סוכה וקניית ארבעת המינים) ויו”ט ראשון של חג (שבו מדאורייתא לקיחת ארבעת המינים בכל מקום, ובו מצוה לאכול בסוכה; ואז הוכח מי ניצח בדין [ויק”ר ל,ב]; וכן אז ה' מכפר לגמרי [שם,ז]) שזהו כאות ה'. ועוד ששה ימים של חוה"מ סוכות עד הו”ר שאז נחתם לגמרי, שזהו כאות ו'. כך שיש את האותיות המרכיבות את שם ה' בימים אלו (י,ה,ו [שאלו סוגי האותיות בשם הויה]); ויש עניין גדול של כפרה ביוה”כ שהוא יום סליחה ומחילה (והשטן אינו מקטרג) וכן בו נחתם הדין, ולכן יש גילוי של כעין האות ה' כנגד חמשת העינויים שבו, וכך מתגלה כל אותיות שם הויה בשלמות, שדן ברחמים את בריותיו. שנזכה לזכות בדין, אנו וכל בנ"י.