chiddush logo

עונתנותו ומנהיגותו של משה רבינו

נכתב על ידי מתנאל, 15/3/2013

 

בס"ד

 

פרשת ויקרא

"וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר".

המילה "ויקרא" די מיוחדת. למעשה, אנחנו כמעט לא פוגשים בעוד מקום בתורה את הלשון הזו.
מדוע הקב"ה צריך בכלל לקרוא למשה רבינו? הרי הוא מדבר איתו כל הזמן.

יש שמסבירים (עיין רשב"ם ורמב"ן) שסיבת הקריאה היתה מפני שהמשכן היה מכוסה בענן השכינה, ולכן משה רבינו לא היה יכול להיכנס, וכמו שכתוב בסוף חומש שמות (פרק מ' פס' ל"ה).

ברם, רש"י (עפ"י חז"ל) דורש בצורה אחרת את המילה "ויקרא". לפי פירושו, המשמעות של "ויקרא" מבטאת קירבה ייחודית שהיתה בין הקב"ה למשה, גדול הנביאים. "ויקרא" - הקב"ה מזמין את משה למקום השראת שכינתו, אוהל מועד.

מסופר במדרש שבלעם הרשע, שהיה כידוע נביא של אומות העולם, התרברב ותלה גדולה בעצמו על זה שהקב"ה נגלה ובא אליו ואילו אל משה רבינו הוא קורא שיבוא אליו, שכן כתוב על בלעם:

"וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֶת שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחֹת עָרַכְתִּי וָאַעַל פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ".

ממשיך המדרש ואומר שמשיב לו הקב"ה (אין זה לשונו המדויק של המדרש): "שוטה שבעולם, אליך אני מתגלה ב'ויקר' (כפי שכתוב לעיל) שזהו לשון טומאה (המדרש מסביר שם למעלה, לא ניכנס לזה) ואלייך אני בא כדי שלא תבוא בטומאתך לבית משכני, ואילו אל משה עבדי הנאמן אני קורא לבוא לפלטרין של מלך" וגו'.

אנחנו מבינים מהמדרש הנ"ל שמשמעות הקריאה היא קרבה מיוחדת שהיתה בין הקב"ה למשה.

רק למשה ולשמואל נאמרה הקריאה הזו שמשמעותה כדברי המדרש – קריאה ל"פלטרין של מלך".

כידוע, התורה מגלה לנו שמשה רבינו היה "עניו מכל אדם". על אף גדלותו הבלתי נתפסת של משה מוסר התורה, יחד עם זה או יותר נכון בגלל זה הוא היה העניו מכל אדם.
במדרש תנחומא על פרשתנו מתואר כיצד אנשים במהלך ההיסטוריה רדפו אחרי שררה (כבוד) ואיך בגלל זה השררה ברחה מהם.

משה רבינו, לעומת זאת, ברח מהשררה, ובעקבות כך היא "רדפה" אחריו. מתואר במדרש שלאחר יציאת מצרים, מתן תורה ובנית המשכן, משה חשב לעצמו שבזה הוא סיים את תפקידו, אין צורך שהוא ימשיך ליטול בשררה כיוון שהוא כבר הדריך וסייע לעם ישראל להתמקם (לפחות במדבר) בצורה מסודרת של מחנות שכינה, לויה וישראל וכו'. אז אומר לו הקב"ה שיש לו עוד להנהיג את עם ישראל, שכן הוא צריך ללמד אותם הלכות טומאה וטהרה וכן הלכות  הקורבנות (שאלו הנושאים העיקריים בחומש ויקרא).

עכ"פ, הרי אם רק נשים לב רואים ממדרש זה ביטוי לענווה כ"כ  גדולה שהיתה למשה רבינו -

משה הרי הוציא את עם ישראל ממצרים, הוא מסר את נפשו עליהם כשבא בעצמו למלך המושחת והאכזרי ביותר באותם זמנים (פרעה[1]), הוא מסר את נפשו עליהם בחטא העגל ("ואם אין מחני נא מספרך" וגו'), ובכלל הוא הקדיש את כל חייו לעם ישראל. בכל זאת, כשהוא מרגיש שאין צורך בו הוא מוותר על מקומו. הוא לא רואה את תפקידו כמושל, שליט על עם ישראל, אעפ"י כל ההשקעה והמסירות. הוא רואה את עצמו כשליח של עם ישראל. כ"עבד לעם קדוש", כפי שהרב קוק זצ"ל היה חותם באיגרותיו.

אם משה רבינו ראה את עצמו כך, כמה יש לנו ללמוד מזה. כמה אנחנו יכולים לעשות עבור עם ישראל ברמה הפשוטה של קיום תורה ומצוות (וגם מעבר לזה) בלי מסירות נפש ואנחנו בסופו של דבר לא מספיק משתדלים. חז"ל אומרים שכל אחד נשלח לעולם הזה כדי לתקן משהו שרק הוא יכול לתקן. לפי זה, אנחנו צריכים להבין את גודל וחשיבות העניין ולראות את עצמנו כשליחים של עם ישראל.

ממשה רבנו אנחנו לומדים בעיקר מהי מנהיגות אמיתית. מהי מסירות לעבודת ה', לכל אחד ואחד מעם ישראל. אמנם אנחנו לומדים גם מידות נאצלות הראויות לכל אדם – ענו, יושר, אמת. שנזכה ללמוד מדרכיו של משה רבנו ומדרכיהם של כל רבותינו הקדושים ונראה בגאולתנו במהרה בימינו אמן.

 



[1] להזכירכם, פרעה הוא אותו אחד שעפ"י המסורת היה רוחץ בדמם של תינוקות ישראל.

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע