מתוך הספרים שזכיתי להוציא לאור, מעגלי החיים שמואל 050-6284-199 

ספירת הזמן בחיינו

הנכס היקר ביותר שמקבל האדם מידי בוראו הוא - הזמן.  

זוהי מתנה אישית, בלתי ניתנת להעברה, אי אפשר לקנות מוצר זה בעד כל הון שבעולם, ואנחנו מקבלים אותו חינם אין כסף. אין דבר בעולם שחולף כה בקלות ושניתן לאבדו ללא כל מאמץ, כמו הזמן. ללא הרף הוא זורם לעברנו, ומיד הוא בורח מאיתנו לבלי שוב.

לא כולם נהנים מן הזמן במידה שווה. מי שיודע לנצל אותו היטב ולאגור בו מצוות ומעשים טובים, נהנה כשהוא מביט לאחור, כשהוא סופר את הרגעים שהצליח בעמל וביזע להפוך לנכס נצחי, רוחני. לעומתו, מי שמבלה את ימיו בעיסוקים ריקים מתוכן, אין לו ענין להיזכר בעבר, שהרי הוא בזבז אותו לריק. הוא משתדל לחשוב על העתיד, על ההנאות שיוכל להפיק.

זוהי גם הסיבה לכך שהעולם החומרני מעריץ את הגיל הצעיר. לזקנים אין תכלית גשמית בחיים, הם חשים כאילו הם ''גמורים''. הצעירים מהווים את התקווה משום שהעתיד לפניהם. לעומת זאת, העולם הרוחני מביט בזקנים בהערצה, משום שהוא מעריך את ההישגים שאנשים אלו צברו לאורך ימי חייהם.

כשמגיע זמנו של אדם לעזוב את העולם הזה ולהיכנס לעולם הבא, הוא לוקח עמו את הזמן שניצל לתורה ולמעשים טובים, כמו שכתוב אצל אברהם "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים" (בראשית כ"ד,א), ואמרו חז"ל שאברהם בא לעולם האמת עם כל הימים מלאים בתוכן.

הזמן שבוזבז על בילויים ועל דברי סרק הוא השקעה שירדה לטמיון. באותו רגע מתחרט האדם על הטעות הגורלית שעשה, אך אין בידו להשיב את האבדה.

קיימת מצווה בתורה, שבאה ללמד אותנו ולהנחיל לנו את ערך הזמן, מצוות ספירת העומר.

בין פסח לשבועות יש שבעה שבועות, ארבעים ותשעה ימים. מדי יום ביומו אנו סופרים את הימים שעברו, לקראת חג השבועות שהוא יום קבלת התורה. מדי שנה מקבל עם ישראל ביום זה את התורה מחדש. הימים הקודמים לחג השבועות הם זמן מיוחד, ימי ההכנה לקבלת התורה. כיוון שזמן זה הוא יקר ביותר, ובימים אלו ניתן להשיג אוצרות רוחניים, ייחדה התורה ימים אלו וציותה לספור אותם, כדי שנלמד להעריך ולנצל במשך השנה כולה את המתנה הנפלאה, את הזמן, ולהשקיע בו השקעות שתישמרנה לנצח