ישנם גיבורי חיל שיש להם כוח "לזבוח" את היצר. עליהם

שמענו הרבה. השאלה היא רק: מה יעשו החלשים? אלו

הניצבים מול היצרים הבהמיים בפחד, ולא מוצאים את

הכח להעלות את הבהמיות הגדולה על מזבח התורה

והעבודה? 

ובכן, בשורת השבוע היא: גם אלו העניים בדעת והדלים

ממצוות וממעשים טובים, אשר אין בידם להקריב את

הפר הגדול על גבי המזבח – יש להם קרבן מיוחד, קוראים

לו: "ונפש כי תקריב"! אפשר להקריב את הנפש עצמה...

כלומר?

יש 'קרבן מנחה' – קרבן שאין בו משהו לשחוט; כלכולו

מורכב מסולת, שמן, ולבונה. 

זה שמקריב אותו, הוא עני

מרוד שאין בידו להביא פר

או איל. אך דבר אחד ישבידו

להקריב: את נפשו! את הרצון

הטוב הוא 'מקריב' ומביא לפני

ה'.

וכך מפרש רש"י את הנאמר

בתורה: "ונפש כי תקריב קרבן

מנחה" – "לא נאמר 'נפש' בכל קרבנות נדבה, אלא במנחה. 

מידרכו להתנדב מנחה? עני. אמר הקדוש ברוך הוא: מעלה

אני עליו כאילו הקריב נפשו".

ומסביר עלכך מוהרנ"ת:

" 'נפש' זה בחינת רצון והשתוקקות חזק במסירת נפש. כי

כל הקרבנות של בהמות ועופות שסומכין עליהם ושוחטין

אותם, זה בחינת 'זביחת היצר' כמובא. אבל המנחה אין בה

שחיטה, והיא בחינת קרבן עני. 'אין עני אלא מן הדעת'. 

היינו, מישהוא עני במעשים טובים ואין בו דעת לזבוח את

יצרו לגמרי, ואף על פיכן הוא רוצה להקריב קרבן לה'. 

נתנה לו התורה עצה: שיקריב את נפשו, היינו רצונו!שזהו

בחינת קרבן מנחה שנאמר בה 'נפש', שהוא קרבן עני שאין

בה שום שחיטה – ואף על פיכן היא יקרה מאד בעיני ה' 

יתברך, מאחר שרצונו חזק כלכך לה' יתברך, עד שגם הוא

בעניותו הגדולה אינו מונע את עצמו מלהקריב קרבן לה', 

דהיינו בחינת קרבן מנחה שהוא בחינת נפש בחינת רצון" 

(ליקוטיהלכות, ברכתהריחה, ח).

כשמדברים אתנו על "הקרבה" והתאמצות, אנחנו רגילים

לדמיין הקרבה מעשית: התמדה עצומה בתורה שעות

רבות, תפילה ארוכה בהתלהבות, קדושה עצומה ופרישות

גדולה. אך כאן בפרשה אנחנו מגלים "הקרבה" מסוג

חדש: הקרבת הרצון!

את הקרבן הזה מסוגלים להקריב גם העניים הרוחניים

המרודים ביותר של אחרית הימים. גם אלה שעדיין לא

עלתה בידם לזבוח אפילו מידה או תאווה רעה אחת – 

גם הם יכולים להקריב את נפשם, לכסוף ולהשתוקק, 

להתגעגע ולרצות.

וכך כותב רבינו הקדוש על קרבנם של אלו העניים:

"אלו הרוצים להיות אנשים כשרים ולהיכנס בעבודת

ה', ואזי יש להם בלבולים גדולים ומניעות גדולות, ואינם

יכולים לתת עצה לנפשם איך לעשות, מחמת גודל

הבלבולים והמניעות שיש להם, וכל מה שרוצים לעשות

בעבודת ה' קשה להם לעשות כראוי – דע, שזה בעצמו

שהם מתייגעים ולהוטים

לעשות איזה עבודה או לקדש

עצמו באיזה קדושה, אף על פי

שאינם יכולים לגמור כראוי

– זה בעצמו שהם מתייגעים

ולהוטים אחר זה, הוא בחינת

קרבנות, בבחינת 'כי עליך

הורגנו כל היום נחשבנו כצאן

טבחה'!" (שיחות הר"ן, יב).

'מנחת עני' היא קרבן מיוחד של אחרית הימים. את

'קרבן הרצון' לא תמצאו כמעט בספרים של פעם. אפילו

לאברהם אבינו לא נתגלה ענין עשירית האיפה של מנחת

העני, אלא רק ברמז (מדרש רבה, ויקרא). 

"כי אי אפשר לגלות זה הסוד, רק כל אחד צריך להבין

מדעתו כי רחמיו לא כלים, כאשר גילו לנו הצדיקים

בדורות אלה. כי עיקר זה הענין אי אפשר לגלות כי אם על

ידי הצדיקים שבדורות האחרונים האלה, שהסטרא אחרא

התפשטה מאד" (ליקוטי הלכות, תפילת המנחה ז, מא).

רק באחרית הימים, כשהעוני הרוחני גובר, והבהמיות

משתלטת על כל חלקה טובה – הולך ומתגלה אורו

של משיח, 'עני ורוכב על חמור', אשר הוא 'יחוס על דל

ואביון ונפשות אביונים יושיע', בכך שיגלה להם את ענין

הקרבת הרצון! הוא יגלה להם שגם כשאי אפשר לזבוח

את הבהמיות, אפשר להקריב את הנפש עצמה, ולהרים

את העיניים לה' בערגה. להמשיך ולנסות גם אם בטוחים

שלאילך...

"ענה ואמר: "חזקו ואמצו כל המייחלים לה'" – "כל

המייחלים" דייקא, אפילו אם אינכם זוכים לשום קדושה

ועבודה חס ושלום, רק מייחלים לבד – אף על פיכן, חזקו

ואמצו, ואל תפלו משום דבר שבעולם, יהיה איך שיהיה!" 

(שיחותהר"ן, קכ).