"ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהן אש וישימו עליה קטרת ויקרבו לפני ה' אש זרה אשר לא צוה אתם. ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וימתו לפני ה'. ויאמר משה אל אהרן הוא אשר דבר ה' לאמר בקרבי אקדש ועל פני כל העם אכבד וידם אהרן" (ויקרא י,א-ג). 'בר קפרא בשם ר' ירמיה בן אלעזר אמר: בשביל ד' דברים מתו בניו של אהרן: על הקריבה, ועל הקרבה, על אש זרה ועל שלא נטלו עצה זה מזה. על הקריבה, שנכנסו לפני ולפנים. ועל ההקרבה, שהקריבו קרבן שלא נצטוו. על אש זרה, אש מבית כירים הכניסו. ועל שלא נטלו עצה זה מזה, שנאמר (ויקרא י, א) "איש מחתתו", איש מעצמו עשו, שלא נטלו עצה זה מזה. א"ר ירמיה בן אלעזר: בד' מקומות מזכיר מיתתן של בני אהרן, ובכולן מזכיר סורחנן. כל כך למה? להודיעך שלא היה בידם אלא עון זה בלבד. א"ר אלעזר המודעי: בא וראה כמה מיתתן של בני אהרן יקרה לפני הקב"ה, שכל מקום שמזכיר מיתתן מזכיר סורחנם. כל כך למה? להודיעך שלא יהא פתחון פה לבאי עולם לומר מעשים מקולקלים היו בידם בסתר שעל ידי כן מתו' (ויק"ר כ,ח). חז"ל מביאים ארבעה חטאים שחטאו בני אהרן, מניין שחטאו בארבעה דברים, ואם אפשר לשאול מדוע כך נגרם? ע"פ המובא מיד בשם ריב"א מובן מניין למדו שחטאו בארבעה דברים, שזה משום שמוזכר בתורה ארבע פעמים שבני אהרן מתו ולמדו שזה כדי לומר שמתו על ארבעה דברים. (לכן מובן שבר קפרא מביא בשם ריב"א, ואח"כ מביאים בשם ריב"א עצמו, שזה כהשלמת דבריו, שעכשיו הושלם הלימוד מניין שחטאו בארבעה דברים, והפירוט מהם ארבעת החטאים). בהמשך מובא בשם ר"א המודעי שבמקום שמזכיר חטאם מזכיר סרחונם, שזה לומר כמה מיתתם גדולה לפני ה'. לפי זה אולי אפשר לומר שזה תוספת הסבר מדוע נגרם שחטאו בארבעה דברים, שזה משום מעלת מיתתם, שמיתתם גרמה לקידוש השם: "ויאמר משה אל אהרן הוא אשר דבר ה' לאמר בקרבי אקדש ועל פני כל העם אכבד וידם אהרן“ (פס' ג). '"ועל פני כל העם אכבד" – כשהקב"ה עושה דין בצדיקים מתיירא ומתעלה ומתקלס, אם כן באלו כ"ש ברשעים, וכן הוא אומר (תהלים סח) "נורא אלקים ממקדשיך", אל תקרא ממקדשיך אלא ממקודשיך' (רש"י). וכמובא בגמ' שמיתתם היתה בשביל קידוש שם ה': ' ... כיון שמתו בני אהרן, אמר לו: אהרן אחי, לא מתו בניך אלא להקדיש שמו של הקב"ה' (זבחים קטו,ב). ממילא לפי זה נראה שמתו על ארבעה חטאים, כעין רמז לשם הויה שהוא בעל ארבע אותיות, שמיתתם מביאה לקידוש ועילוי שם ה' בעולם. עוד נראה שבמיתת בני אהרן היה קידוש המשכן, כנאמר בספרא (ומובא גם ברש"י): 'נכנס משה אצלו והיה מפייסו. אמר לו: אהרן אחי, מסיני נאמר לי עתיד אני לקדש את הבית הזה, באדם גדול אני מקדשו. הייתי סבור או בי או בך בית מתקדש. עכשיו נמצאו בניך גדולים ממני וממך שבהם הבית נתקדש' וכו' (ספרא ויקרא י,ג). משמע שבמיתתם זהו קידוש המשכן (כמו שהביא מכאן מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'תורת המקרא' “אחרי מות" [א] שהדבר שקידש סופית את המשכן וקה"ק היה מיתת בני אהרן). לכן נראה שבמיתתם היה כעין קידוש למשכן והמשכו, שהם ארבעה: המשכן, בית ראשון, בית שני ובית שלישי. אולי אפשר שחטאו בארבעה דברים כעין רמז שהיה ראוי שארבעת בני אהרן ימותו: "וידבר משה אל אהרן ואל אלעזר ואל איתמר בניו הנותרים" וגו' (ויקרא י,יב), '"הנותרים" – מן המיתה, מלמד שאף עליהם נקנסה מיתה על עון העגל. הוא שנאמר (דברים ט) "ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו", ואין השמדה אלא כלוי בנים, שנא' (עמוס ב) "ואשמיד פריו ממעל". ותפלתו של משה בטלה מחצה, שנא' (דברים ט) "ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההיא"' (רש"י). יוצא שמצד מידת הדין היה ראוי שארבעת בניו ימותו, שברגע שארבעתם יחטאו הם ימותו. לכן נרמז כאן שחטאו בארבעה חטאים שעליהם מתו, כעין רמז שהיה ראוי שיתגלה ארבעה גילויי חטא שיחטאו וימותו, שזהו שהיה ראוי שיתגלה בארבעת בני אהרן שכל אחד יחטא וימות. אולי אפשר שזהו כרמז שמיתתם הביאה קידוש השם גדול שהשפיע קדושה לכל העולם (שחטאם לא היה כ"ך גדול, שהרי עדיין לא הצטוו על איסור כניסה לקה"ק, אלא נענשו בחומרה משום שה' מדקדק עם צדיקיו כחוט השערה. כך שיש כאן בעיקר קידוש השם גדול שמטיל אימה כמה יש להיזהר ללכת אחר רצון ה'). לכן זהו ארבעה כנגד צדדי העולם שהתפשטה בהם הקדושה. כנגד צד מערב זהו שנכנסו לפני ולפנים שזהו קה"ק שהוא במערב (וכן השכינה במערב: 'ורבי אבהו אמר: שכינה במערב' [ב"ב כה,א]. וכן: 'אמר רבי אחא: לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי' וכו' [שמו"ר ב,ב], כך שכניסה למקום שיא השכינה נרמז במערב). כנגד צד מזרח זהו שהקריבו קרבן שלא נצטוו, שרוב הקרבנות נעשים במזבח החיצון שהוא במזרח המשכן (ועוד נאמר על צד מזרח: 'דמורו בה מיני – תלמידי עובדי ע"ז מורים הוראה להתפלל במזרח' [רש"י; ב”ב כה,א], כך שמזכיר שהקריבו קרבן שלא נצטוו כך שהוא אינו לה' כראוי באמת, שזה כעין מזכיר ע”ז שזהו קרבן שלא לה' [ובפרט לדעת הרמב”ם שטעם הקרבנות זה לריחוק מע”ז שלכן מקריבים כעין מול שעובדי ע”ז הקריבו, אנו מקריבים לה', כאן כיון שלא נצטוו זה קרוב לע”ז]). כנגד צד דרום זהו שהביאו אש זרה, שהמנורה בדרום ובה דולק אש בנרותיה [ואת האש להדלקת הנרות (אם כבה הנר המערבי) מביאים מהמזבח, כך שזה כעין רמז שהם הביאו אש זרה – מהחולין במקום מהמזבח] (ויותר מזה, ע”פ הסברו העמוק של מרן פאר הדור הרה”ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'תורת המקרא' [שם] שהורו הלכה בפני משה רבן זה גילוי של אש זרה שהאש במזבח מרמז לתורה [ראה שם שמביא מהקבלה], מובן יותר בעומק, שהמנורה זה גילוי לחכמה ולצד דרום [ב”ב כה,ב] ולכן כנגד החכמה שלהם שזהו שהורו הלכה בפני משה רבן, זה מתגלה בדרום ובמנורה, ובגילוי של אש זרה). כנגד צד צפון זהו שלא נטלו עצה זה מזה, שהשולחן בצפון ובו היה לחם הפנים שהיו מתחלקים בו הכהנים, וכאן הם הלכו כל אחד לעצמו בלא שיתוף האחר (ואף השולחן והצפון מרמזים לעשירות [ב”ב שם], וכשאדם עשיר הוא בדר”כ מתגאה ומרגיש שהכל בידו ולכן לא מתייעץ אלא פועל על דעת עצמו, כך שזה גילוי שלא נטלו עצה זה מזה).

לע"נ הגאון הגדול הרב חיים קנייבסקי זצוק"ל, זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל, אמן.