כאווטסיידר המהלך בין הטיפות לעיתים אני גם נרטב בטינופת של תגובות.

 והנה תגובה תמימה אחת מצאה חן בעיניי.

 ואני מביאה בזה כלשונה ומצרף אליה את תגובתי הנוספת שבזה:

 

התגובה של מי :

עם כל הכבוד להגיגיך המעניינים" .

בתשובתי שבתחילה פטרתיך איש יקר בשתי מילים עמומות וסתומות לאמור : "ימים יגידו".

 אך במחשבה נוספת  אולי נודפת מזאת התגובה, התנשאות שלא כיוונתי אליה.

 ואני ברשותך ,מנסה לתקן במשהו ולהשיבך גם לגופם של דברים:

 ללמוד עוד מצופה מכולנו .

ואני מקבל בהכנעה,הערתך שעלי להוסיף עוד בלימוד מה שכינת : 

"ללמוד עוד תורה ופנימיות התורה".

 אתה צודק .כל המנסה לאחוז בחדש צריך שתחילה יהא בקיא ומאד בישן .

 שהשרשרת תהא יותר הרמונית והאמת תהא עקיבה וצומחת מאותו הגזע.

 אך מה עושה אדם שנפשו מתאבכת בחדש לעיתים עד כדי חנק ממש.

 והוא שוב ושוב משתוקק כזמר עלוב לשיר שיר חדש  .

 לנסות ולהצית אור חדש בלבבות 

 מה היית מציע לאדם שכזה  ?

 להתעלם ?

לכבוש אמת אפשרית שתוססת בו ולהמשיך הלאה בהכנעה מדומה ומקוממת 

 מה אתה היית עונה במקרה זה  בבית דין של מעלה כשישאלו אותך והלא כתוב : 

"ואם לא הגיד ונשא עוונו". 

 לאמור : אתה תגיד ותן לרוח לשאת את הדברים לאן שתשא

 ועתה צאה וראה ,אתה וודאי קראת אך פיסה פה פיסה שם של הדברים. 

אם משל היית קורא את כל הפסיפס בשלמותו והיית משתכנע שיש בו, ולו אחוז אחד מן החדש המאיר והנושק לאמיתה של תורה .

 היית מוכן  גם לוותר על אחוז זה. 

היית נאמן ונחרץ לקרוא לי לרפות ידיי

 ואם יותר מאחוז ,אלא אחוזים ניכרים  מדבריי  - יש בהם משום האמת .

לא יהא זה עוול לחנוק אמת באיבה ואפילו לא לאפשר לה לראות את אור השמש.

 ולתן לה את האופציה או ההזדמנות להילחם על חייה  להמשיך בשרידותה.- עד בא אליהו

 כאמור כשקוראים אך פיסה אחת או שתיים נשבים יותר באותה ההתקוממות האינסטנקטיבית   והאנטיגוניזים כנגד היומרות של החידוש, הנושבות מרוח הדברים

 רק כשקוראים את כל הפסיפס את כל התמונה מתאפשרת היכולת להבחין  אם החדש הוא תולדה טבעית והמשך של הישן. ומדובר למעשה  באותה הריקמה החיה והמתפתחת

 האמת האלוקית  היא כזיקוקים באויר מה שדועך דועך ולעיתים זיק אחד מצית בכל זאת גחלת של תוחלת. זיק אחד שיש בו משום היומרה של  השיר החדש והאור החדש.

 בכלל, בעיני אנו חיים בתקופה טרגית ומנוגדת פנים. מצד אחד אנו כוספים לימות המשיח שכל מהותם - מהפכה. אך מנגד אין אנו מוכנים לשלם את מחיר המהפכה של אותם ימים. 

 אנו מעדיפים את הנוחות של להמשיך לשכשכך במים הפושרים -  ותרתי משמע.

וכך כפי שגם לדעתי נרמז בתגובתך אנו מעדיפים את הדישדוש.

 נאחזים בקרנות המזבח המיושן ורואים בו חזות הכל .

 דוחים כל מנחה חדשה.

 דוחים כל ניצנים פוטנציאליים של מהפכה.

 אנא המשך לקרוא אותי .

אני וודאי לא תמיד צודק  ולעיתים גם ממני עפים לא מעט שבבים מיותרים ואולי כואבים.

 אבל גם אם תזכה באותו השיריים של "אחוז "אחד מכל הדברים .

 שאולי יצית בך משום אותו האור שאני סמוך ובטוח בו ושאהי מנסה לכוון אליו .

כי אז אני זכיתי ואולי גם אתה.

 משה אהרון