"תנא דבי רבי ישמעאל: כִּי יִפֹּל הַנֹּופֵל מִמֶּנּוּ - ראוי זה ליפול מששת ימי בראשית, שהרי לא נפל והכתוב קראו נופל. אלא שמגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב".

(שבת לב, א)

מצווה אותנו התורה (דברים כב, ח-ט): "כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ כִּי יִפֹּול הַנֹּופֵל מִמֶּנּוּ".

אומרת לנו התורה שיש לאדם אחריות על מעשיו. כאשר הוא בונה בית, עליו לדאוג שלא ייגרם נזק כתוצאה מהבנייה. ולא מדובר על מעקה לבית בלבד, מוטל על האדם למנוע כל נזק אפשרי, לו ולסביבה, שעלול להיגרם כתוצאה ממעשיו בכל תחומי החיים.

כנגד האחריות הכוללת הזו של אדם על מעשיו ועל התוצאות הנגרמות ממעשיו, שואל רבי ישמעאל ומתבסס על לשון הכתוב: "כִּי יִפֹּל הַנֹּופֵל" - שלכאורה היה מתאים יותר לכתוב "כי ייפול אדם ממנו", ואם כן מדוע התורה מוסיפה ומכנה אותו "הַנֹּופֵל"? ולכן מסקנתו שראוי אדם זה היה ליפול עוד מששת ימי בראשית.

מדייק רבי ישמעאל, שאדם זה נפל לא בגלל המעקה החסר אלא בגלל שראוי היה ליפול - הקב"ה גזר עליו ליפול כעונש על מעשיו או כדי להעמיד אותו בניסיון, ובעצם אילו לא היה נופל מהגג שלך, היה בוודאי נופל מגג אחר, שהרי כך גזר עליו ריבונו של עולם.

אם כן, מדוע עלי להיזהר ולבנות מעקה? הרי ממילא, אם הקב"ה חפץ במותו או בפציעתו של אדם, הרי בכל מקרה הוא ייפצע - ומדוע זה קשור אלי?

לכאורה תפיסה אמונית זו עוקרת לחלוטין את המהות של מצוות מעקה, ואת כל חובתו של האדם לקחת אחריות וזהירות על מעשיו, שכן ממילא הקב"ה הוא שמנהל את העולם, ואם לא הגיעה שעתו של האדם והקב"ה איננו חפץ במותו, הרי גם אם הוא יקפוץ ממגדלי עזריאלי סופו להינצל בדרך פלא...

על כך עונה רבי ישמעאל: "אלא שמגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב".

אף על פי שאם אדם זה נפל ומת או נפצע, הרי זו הגזירה שגזר עליו ריבונו של עולם וזה היה קורה לו בכל מקרה גם אם היה במקום אחר, בכל זאת עליך להיזהר שלא תבוא הקלקלה על ידך, ובכל זאת עליך לעשות את כל ההשתדלות המוטלת עליך על מנת שלא אתה תהיה זה שיגרום את מותו.

כך שואל ה"כלי יקר": "למה יהא זה בביתך?" - כלומר, אם אדם זה צריך למות, מדוע תיקח עליך את החובה לגרום למותו, ויהיה בך חטא? מוטב שתזהר ותשמר כך שבביתך לא תארע התקלה, ואם יביא עליו הקב"ה את מותו, לא יהיה זה על ידך.

דוגמא ל"מגלגלין זכות על ידי זכאי" מביאים חז"ל במסכת אבל רבתי (פרק ח): "כך ה' היה מצילנו מהמן הרשע, גם לולא מרדכי ואסתר. זה אפילו מובא במקרא מפורש במגילת אסתר (ד, יד): 'כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר' ".

וכך הוא הדבר בכל עניין שנפגשים בו מידת הביטחון בה' אל מול ההשתדלות - מצד אחד עלינו לבטוח בה' שהכל ממנו, ומצד שני עלינו לעשות את כל ההשתדלות ולהצליח בדרך טבעית.

הרב אלעזר אהרנסון, מהאתר: ישיבת ההסדר חולון - https://www.yholon.co.il