יש מדרש ידוע שמובא בזוהר: 'ובוא וראה ארבע מאות שנים עמד הממונה של בני ישמעאל, ובקש לפני הקדוש ברוך הוא, אמר לו, מי שנימול יש לו חלק בשמך. אמר לו הקדוש ברוך הוא כן. אמר לו והרי ישמעאל שנימול, למה אין לו חלק בך כמו יצחק. אמר לו, זה נימול כראוי וכתיקוניו, וזה אינו כך. ולא עוד אלא שאלו מתדבקים בי כראוי לשמונה ימים. ואלו רחוקים ממני עד כמה ימים. אמר לו השר הממונה, ועם כל זה, כיון שנימול לא יהיה לו שכר טוב על זה. אוי לאותו זמן שנולד ישמעאל בעולם ונימול, מה עשה הקדוש ברוך הוא, כלפי טענת השר של ישמעאל, הרחיק את בני ישמעאל מדבקות העליון, ונתן להם חלק למטה בארץ הקדושה, בשביל המילה שבהם. ועתידים בני ישמעאל לשלוט על ארץ הקדושה זמן הרבה בשעה שהיא ריקה מכל, כמו שהמילה שלהם היא ריקה בלי שלמות. והם יעכבו את בני ישראל לשוב למקומם, עד שישלם הזכות של בני ישמעאל' וכו' (זוהר ח”ב לב,א; פירוש הסולם). מה העניין שארבע מאות שנה היה השר של ישמעאל פונה לקב"ה שישמעאל יקבל שכר, מה העניין של הזמן הזה? (כמובן שמן הסתם יש לזה סיבה בקבלה, אלא שאין לנו עסק בניסתרות, אלא בחלק הפשטות של המדרש הזה.) אולי טענת השר של ישמעאל היא שגם ישמעאל ראוי לגלות את שם ה' בעולם בשל היותו מהול, שזה מובן שהרי כל בית אברהם נימולו כגילוי של קשר לה', ולכן יש להם חלק בגילוי שם ה' בעולם (ובטח כשמדובר בישמעאל שהוא בנו של אברהם, ואף אברהם חשב שאולי הוא ימשיך את המפעל של הפצת שם ה' בעולם שהחל, כמו שאומר "ויאמר אברהם אל האלקים לו ישמעאל יחיה לפניך" [בראשית יז,יח]). לכן זה מרומז בארבע מאות שנה שזה קרוב לזמן שביהמ"ק היה קיים (410 או 420 שנה) כרמז ששרו של ישמעאל טען שאף הוא שייך למפעלו של אברהם להפיץ את שם ה' בעולם כמו שבנ"י עושים במיוחד במקדש שם יש גילוי שכינה גדולה ומתגלה שם ה' בעולם. המקדש קשור לא"י, שבה השכינה שורה ופסגתה בירושלים. לכן לקראת שעמדו בנ"י לצאת לגלות אמר לשרו של ישמעאל שיהיה לו חלק בארץ, כעין גילוי קטן של מעשה בנ"י בארץ שמגיע לפסגתו כשקיים ביהמק"ד. הוא יקבל שלטון כשא"י ריקה שאז זה דומה לגילוי שלו, של קדושה – המילה, אבל בצורה פגומה, שכך א"י לא מראה את מעלתה ושלמותה שלכן יושבת בשממונה וחסר בה את גילוי השכינה הראוי בה. גם כשבנ"י חוזרים עדיין זה יהיה בצורה לא שלמה (כמו שאכן קרה, שלא כולם רצו לעלות [וזה במילים עדינות כמובן...] ומי שעלו היו בעיקר כאלו שהיו רחוקים מתו”מ), ולכן עדיין לא ראוי הגילוי השלם של השכינה – של גילוי שם ה' בעולם בצורה שלמה, ולכן עדיין יש חלק לישמעאל שיכול לשלוט כגילוי של החיסרון (כמו שקורה בימנו, שיש להם מקומות שיושבים בהם, ואף כופים באלימות את רצונם), אולם זה מתמעט והולך עד גילוי שם ה' כראוי בשלמות שאז יפסק לגמרי כוחו בארץ. אולם יותר נראה שמדובר על הזמן ההתחלתי, מרגע הולדת יצחק, שארבע מאות שנה מזכיר מיד את הנאמר לאברהם: “ויאמר לאברם ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה" (בראשית טו,יג). כך שנראה שבאו לרמז שישמעאל רצה חלק בארץ ובקדושת אברהם, כמו שליצחק ניתן, ולכן מהולדת יצחק ביקש זאת שרו של ישמעאל (שעד שנולד יצחק היה ישמעאל היורש הברור ולא היה צורך לבקש חלק בארץ ובהמשכו של אברהם, ומהולדת יצחק פקע זכותו כיון שנתנה ליצחק שהוא היורש היחיד), וה' ענה לו רק לאחר ארבע מאות שנה, שרק כשבנ"י יצאו ממצרים שזה בעצם התחלת הגילוי המעשי של קבלת תורה וירושת הארץ, שהיו אמורים אז ללכת ולכבוש את הארץ ולנחול אותה; רק אז כשיש התחלת גילוי ממשי לירושת בנ”י צאצאי יצחק בארץ שאז מתגלה יעודו של יצחק שיש לו חלק בשכינה וייעוד לתיקון העולם (שעיקרו נעשה בארץ), אז אפשר גם לתת לישמעאל את חלקו על הזמן שבנ"י יחטאו ויגורשו. אבל זה רק אחרי התחלת הגילוי בבנ"י, לגלות שכוחו של ישמעאל הוא לגמרי שולי ביחס לשל בנ"י. אולי אפשר גם כרמז שגם שרו של ישמעאל ידע שאין סיכוי שיקבל חלק בארץ הקדושה כל זמן שבנ"י בה, לכן ביקש במשך ארבע מאות שנה כרמז לגלות (שגלות מצרים ע"פ הנאמר לאברהם נקבעה לארבע מאות שנה, ולכן שרו של ישמעאל מרמז בצורה זו לגלות), שביקש שכשבנ"י יגלו לפחות אז הוא יקבל חלק בארץ הקדושה כחלק בקבלת קשר לקדושה, ועל זה ה' כעין הסכים לו, אבל גם זה רק לאחר שהדגיש וחידד לו שהמילה שלהם פגומה ולא שלמה (שלא עושים לשמונה ולא פורעים), שכך כנגד זה ראוי שיקבלו חלק בארץ רק בצורה של גילוי של חיסרון, ובטח שלא יקבלו קשר לקדושה ממש של חיבור בשמים.